זהר

קכד) ורזא דמלה, כתיב ברזא דלעילא, מה שמו ומה שם בנו כי תדע. ההוא שם ידיעא, יי' צבאות שמו. שם בנו. ישראל שמו. דכתיב בני בכרי ישראל. והא ישראל, כל מפתחן דמהימנותא ביה תליין. ואיהו משתבח ואמר, יי' אמר אלי בני אתה. והכי הוא ודאי, דהא אבא ואמא עטרו ליה, ובריכו ליה בכמה ברכאן, ואמרו ופקידו לכלא, נשקו בר, נשקו ידא להאי בר. כביכול, שלטנו יהב ליה על כלא, דכלא יפלחון ליה. פן יאנף, בגין דאעטרו ליה בדינא ורחמי. מאן דזכי לדינא לדינא, מאן דזכי לרחמי לרחמי.

פירוש הסולם

קכד) ורזא דמלה כתיב וכו': וסוד הדבר, כתוב בסוד שלמעלה, מה שמו ומה שם בנו כי תדע. שם ההוא ידוע, ה' צבאות שמו, שהוא בינה, שכל הצבאות שלה הם, שם בנו, היינו ישראל שמו, שהוא ז"א הנקרא ישראל. שכתוב, בני בכרי ישראל. והרי ישראל כל המפתחות של האמונה, דהיינו כל המדרגות של המלכות הנקראת אמונה, (כנ"ל ויקרא אות רע"ג) תלויות בו בז"א שנקרא ישראל, והוא משתבח ואומר ה' אמר אלי בני אתה. אשר הויה שהוא בינה, אמר לז"א בני אתה. וכך הוא ודאי, כי אבא ואמא, דהיינו ימין ושמאל דבינה הנקראים ישראל סבא ותבונה וגם אבא ואמא, העטירו אותו, את ז"א, וברכו אותו בכמה ברכות, כי כל המוחין דז"א, מישסו"ת הם, ואמרו וציוו לכל, נשקו בר, דהיינו נשקו יד לבן הזה, שהוא ז"א, שפירושו, כביכול, נתן לו ממשלה על הכל, שהכל יעבדו אותו, פן יאנף, משום שאו"א העטירו אותו, את ז"א, בדין ורחמים, מי שזוכה לדין, הוא לדין. מי שזוכה לרחמים, הוא לרחמים.