פירוש הסולם
קכד)
לכל עושיהם. אלין וכו':
לכל עושיהם, אלו הם חסדי דוד הנאמנים, מחזיקי התורה. ואלו המחזיקים את התורה, הם כביכול העושים אותה. כל אלו העוסקים בתורה, אין בהם עשיה בעוד שהם עוסקים בה, אבל אלו שמחזיקים אותה, יש בהם עשיה. ובכח זה מתקיים הכתוב, תהלתו עומדת לעד. והכסא עומד על קיומו כראוי.
ביאור הדברים, כי ביאר לעיל, ששער זה דיראת ה', שהוא אחרון השערים, הוא השער הא' לחכמה עלאה, ונמצא
אינון דלעאן באורייתא, שהם כבר תיקנו השער האחרון, ונעשו להם ב' הנקודות לב' תרעין, שהם שכל טוב בלא רע, הרי נבחן שב
אינון דלעאן באורייתא לית בהו עשיה, שהיא בחינת
עצה"ד טו"ר. אבל אינון שעוד לא זכו לגמר התיקון, שהם נק'
תמכין אורייתא, בהם
אית עשיה, שהיא
טו"ר, כי עוד לא תיקנו החטא ד
עצה"ד.
וזה אמרו,
ואינון דתמכין אורייתא כביכול אינון עבדין, כי נתבאר לעיל באורך, איך כל אלו הכחות דפרודא מתהפכין ונעשין לשערים, וכל מנעול נעשה לפתח, וכל פתח להיכל החכמה, שעל ידיהם מתגלות ובאות כל המדרגות הנשגבות הנכללות במחשבת הבריאה להנות לנבראיו ע"ש. נמצא כי כל החכמה וכל התורה אינה באה לכלל גילוי, זולת ע"י ה
תמכין דאורייתא, דאית בהו עשיה, דהיינו שנוהג בהם ענין טוב ורע, ומשום זה נק'
תמכין דאורייתא, כי רק על ידיהם היא נגלית, והכתוב קורא אותם
עושיהם, כי המה כביכול, כמו עושיהם של התורה, כי לולא ההסתרות שלהם, שע"י התגברותם עליהם נהפכו לשערים, לא היתה באה התורה לכלל גילוי, וז"ש
ואינון דתמכין אורייתא כביכול, אינון דעבדין כלומר, שנחשבים
כביכול לעושיה, המגלים אותה. ומה שאומר כביכול, הוא
כי התורה קדמה לעולם (פסחים נד.), וודאי הוא, שהקב"ה עשה אותה, אלא מתוך שלולא המע"ט של ה
תמכין דאורייתא לא היתה באה לעולם לכלל גילוי, ע"כ נחשבים המה לעובדים ועושים את התורה.
וז"ש,
ובחילא דא כתיב תהלתו עומדת לעד: כלומר,
בחילא של ה
תמכין ד
אורייתא, נמצאת
תהלתו שהיא כל החכמה וכל התורה
עומדת לעד, לנצח, דהיינו לרבות גם לאחר גמר התיקון, כי גם אז יהיו צריכים
ליראת ה', ולאחר תיקון עצה"ד לא יהיה להם מאין ליקח
יראת ה' זולת מהזמן שעבר. דהיינו מבחינת ה
תמכין דאורייתא (עיין לעיל אות קי"ח) ונמצא שהם מעמידים תהלת ה' לעד ולנצח נצחים. וז"ש
וקיימא כורסייא על קיומיה כדקא יאות שבזה מתקיים
כסא הן
כדקא יאות לנצח.