זהר

קכד) ת״ח איש כי יפליא לנדור נדר, נזיר דאקדים בהאי עלמא, לאתקדשא בקדושה דמאריה מיין ושכר יזיר חומץ יין וגו'. הכא אית לאסתכלא, כיון דאסיר ליה חמרא, ענבים למה. דהא בכהני כתיב יין ושכר אל תשת וגו׳, יכול ענבים נמי. לא. בענבים שרי. הכא לנזיר, מ״ט אסר ליה ענבים.

פירוש הסולם

קכד) ת״ח איש כי וגו׳: בוא וראה, איש כי יפליא לנדור נדר נזיר. היינו שהקדים בעולם הזה להתקדש בקדושת אדונו. מיין ושכר יזיר חומץ יין וגו׳. כאן יש להסתכל, כיון שאסור לו יין, ענבים למה אסורים לו. שהרי בכהן כתוב, יין ושכר אל תשת וגו׳. יכול גם ענבים. אינו כן, אלא ענבים מותרים לו. וכאן בנזיר מהו הטעם שאסורים לו ענבים.