זהר

קכד) ואי תימא בחמרא, חמרא שארי, בגין דתאיב לבא. אבל מיומי אשתדלנא דלא בטילנא סעודתא דשבת, אפילו אינון יומי, דאשתכח ביה. בהאי יומא חקל דתפוחין קדישין אתברך, ומחברכן עלאין ותתאין, והאי יומא קשורא הוא דאורייתא.

פירוש הסולם

קכד) ואי תימא בחמרא וכו': ואם תאמר, שאפשר לצאת ידי סעודה ג', ביין. כן הוא, ביין מותר, משום שמרעיב הלב, ואינו מקלקל תאות האכילה. אבל מימי, הייתי משתדל שלא בטלתי סעודת שבת, דהיינו סעודה ג', ואפילו באלו ימי שבתות שנמצא בהם יו"ט. כי ביום הזה מתברך השדה של תפוחים קדושים, שהוא המלכות, ומתברכים העליונים והתחתונים, ויום הזה הוא קשר התורה.