זהר

קכד) והאי איש בכללא דאדם הוא. וכד בעי קב״ה לאגחא קרבא, בהאי איש אגח בהו קרבא, דכתיב יי׳ איש מלחמה, בהאי איש ממש. ולא אגח בהו קרבא, עד דאעבר ליה שערא דרישא, בגין דישתלשלון משלשוליהון, ויתברון כל אינון כתרין דמתאחדן בשערי. הה״ד ביום ההוא יגלח יי׳ וגו׳. בעברי נהר במלך אשור את הראש ושער הרגלים וגם את הזקן תספה.

פירוש הסולם

קכד) והאי איש בכללא וכו׳: והאיש הזה הוא בכלל אדם, דהיינו שהם ב׳ פרצופין של פרצוף אחד, שהוא ז״א, כי איש הוא פרצוף הקטנות שבו, ואדם הוא פרצוף הגדלות שבו, והם מלובשים זה בזה, אדם באיש. וכשרוצה הקדוש ברוך הוא לערוך מלחמה, בפרצוף איש הזה עורך בהם מלחמה, שכתוב, ה׳ איש מלחמה, דהיינו באיש הזה ממש. ואינו עורך עמהם מלחמה, עד שמעביר מעצמו שערות ראש, כדי שירדו מתליתם ואחיזתם, וישברו כל אלו הכתרים של החצוניות התלויות ונאחזות בשערות דז״א שמבחינת איש, ז״ש ביום ההוא יגלח ה׳ וגו׳, בעברי נהר במלך אשור את הראש ושער הרגלים וגם את הזקן תספה. כלומר, כדי להפיל את מלך אשור, יגלח כל השערות העליונים שבהן הם מתאחדים.