זהר

קכג) וכד תרין רוחין מתפשטן, דא בדא בחביבותא, כדין אתהדר האי היכלא, ואקרי היכל אהבה, היכלא דרחימותא, היכלא דא, קאים תדיר בקיומיה, אתגניז ברזא דרזין, למאן דאצטריך לאתדבקא ביה. והכא כתיב אתן את דודי לך.

פירוש הסולם

קכג) וכד תרין רוחין מתפשטן דא בדא בחביבותא, כדין אתהדר האי היכלא ואקרי היכל אהבה: וכששני הרוחות מתפשטים זה בזה, אז חוזר ההיכל הזה ונעשה להיכל אהבה. היכלא דרחימותא, היכלא דא קאים תדיר בקיומיה, אתגניז ברזא דרזין למאן דאצטריך לאתדבקא ביה, והכא כתיב וכו', היכל האהבה, היכל זה, עומד תמיד בקיומו, ונגנז בסודי סודות, זולת למי שצריך להתדבק בו, וכאן כתוב אתן את דודי לך.
ביאור הדברים. כי אלו ב' רוחין ה"ס עי"מ דאחור ועי"מ דפנים, (כנ"ל דף מ"ב ד"ה ולהבין הדברים). וצריכים לכלול אותם זה בזה, מטעם המתבאר במראות הסולם כאן (דף ל"ט אות יוד) ויש ג' מינים של התכללות. א) שהרוח דמוחין דאחורים נכלל כולו בהרוח דמוחין דפנים עד שלא נודע כי בא אל קרבו (כנ"ל דף מ"ב אות ס"ה) ונמצא שאין כאן רק מוחין דחסדים בלבד, כי הארת החכמה שהיה נמשך בהמוחין דאחורים נכללו בהמוחין דפנים ואינם. ב) הוא שהרוח דמוחין דאחורים נכלל בהרוח דמוחין דפנים ולא נתבטל בו אלא שנראה שם מציאותו, ונראים שם ב' מיני המוחין, אמנם רק מוחין דפנים בלבדם מאירים, ומוחין דאחורים אע"פ שנמצאים שם לא יוכלו להאיר וז"ש כאן והכא אתחזון תרין וכו' ואע"ג דאינון תרין אינון חד כלומר אע"פ שמציאות הרוח עם המוחין דאחורים נמצאים שם, מ"מ מבחינת ההארה הם אחד, כי רק הרוח העליון בלבדו הוא המאיר. ג) הוא כשנכללים ב' הרוחות זה בזה, באופן, אשר הרוח העליון כלול ומאיר גם במוחין דאחורים של הרוח התחתון, ורוח התחתון כלול ומאיר גם במוחין דפנים מרוח העליון, כי עתה יש הארות חכמה וחסדים ברוח העליון, וכן ברוח התחתון.
וזהו שמביא המקרא ​שני שדיך כשני עפרים תאמי צביה הרועים בשושנים, בביאור ההתכללות דמין הב'. כי בחינת המלכות בעי"מ דפנים, שה"ס מנעולא, נקראת עפר, ובחינת המלכות בעי"מ דאחורים, שה"ס מפתחא (עי' לעיל בהקדמת הזהר דף נ"ט ד"ה ולא אתרשים) היא נקראת צביה. וזה שיעור הכתוב שני שדיך, היינו ב' הרוחין שבכאן: הרוח דברקא, שהוא בחינת עי"מ דפנים, והרוח דמלהטא, שהוא בחינת עי"מ דאחורים הם שניהם כשני עפרים, היינו מחמת התכללות רוח העליון שבו נבחנת המלכות בהשם עפר, בהרוח התחתון, וע"כ אפילו רוח התחתון נבחן בבחינת עפר, והם שניהם כשני עפרים. וכן נבחנים שניהם בבחינת תאומי צביה, מחמת התפשטות רוח התחתון, שבו נבחנת המלכות בשם צביה, בהרוח העליון, וע"כ אפילו רוח העליון נבחן בשם צביה. והם שניהם תאומי צביה, באופן, שמעלת ב' הרוחין נראים בכל אחד מהם, מחמת התפשטותם זה בזה, ועכ"ז מאירים שניחם רק כרוח אחד, דהיינו כבחינת רוח העליון שהיא מוחין דפנים. וע"כ מסיים הכתוב הרועים בשושנים, שבנין המלכות בסוד מוחין דפנים, נקרא בשם שושנה. לאפוקי שאינם מאירים מבחינת מוחין דאחורים שברוח התחתון. שמבחינה זו נקראת המלכות בשם חבצלת, ולא בשם שושנה.