חיפוש מתקדם

חיפוש חופשי

אות קכג

זהר

קכג) כדין, מזדעזען ג' מאה ותשעין רקיעין, וארמיז קודשא בריך הוא לחד רקיעא מאינון דהוה גניז מששת ימי בראשית, ואפיק מחד היכלא דבההוא רקיעא חד כתרא גליפא, מחקקא בשמהן קדישין. בההוא עטרא אתעטר קודשא בריך הוא, כד עברו ישראל ית ימא, למיטל נוקמין מכל רתיכי פרעה ופרשוי, ואעטר ליה למלכא משיחא.

פירוש הסולם

קכג) כדין מזדעזעין וכו': אז נרעדים ג' מאות ותשעים רקיעים, ורומז הקב"ה לרקיע אחד מהם, שהיה גנוז מששת ימי בראשית, והוציא, מהיכל אחד שברקיע ההוא כתר אחד מפותח וחקוק בשמות הקדושים. בעטרה זו נתעטר הקב"ה, כשעברו ישראל את הים, לקבל נקמה מכל רכבי פרעה ופרשיו, והעטיר את הכתר למלך המשיח.
ביאור הדברים. כי המסך הממותק בבינה מכונה רקיע, ולהיותו נמשך מבינה, יש בו ד' בחי' חו"ב תו"מ, שבכל אחת מאה ספירות, אמנם כיון שהמלכות חסרה מהם, (כנ"ל באות קי"ד) ע"כ אין בהם אלא ש"צ רקיעים, ועשרה רקיעים שבמלכות נגנזו מששת ימי בראשית, כלומר מעת שנתקן התקון דצמצום ב'. (כמ"ש בהקדמת ספר הזהר דף ס"ח ד"ה וענין. ע"ש).
וזה אמרו, כדין מזדעזען ש"צ רקיעין, דהיינו מחמת שהגיע התקון למלכות דמדת הדין, ומפחדים מפני דיני המלכות. וז"ש, וארמיז קב"ה לחד רקיעא מאינון דהוה גניז מששת ימי בראשית, דהיינו לרקיע המלכות דמדת הדין, שנגנזה מששת ימי בראשית, כנ"ל. ועתה, ואפיק וכו' חד כתרא, כי חסרון מלכות שבכלים גורם חסרון אור הכתר באורות (תע"ס שיעור ד' דף רכ"א ד"ה וזה סבה) ועתה שנתקנה המלכות חזר אור הכתר לרקיע. ובעת קריעת ים סוף שרצה הקב"ה להטביע קליפת מצרים, באופן שלא יוסיפו ישראל לראותם עוד עד עולם, נתעטר הקב"ה במלכות במדת הדין הזו. וז"ש בההוא עטרא אתעטר קב"ה וכו' ועתה שמלכות זו נתקנה, ונגלה אור הכתר שבה, נטלה הקב"ה ואעטר ליה למלכא משיחא. ובזה נשתלם מלך המשיח באור היחידה דג"ר, אבל רק בו"ק דיחידה.