זהר

קכג) עד דהוה יתיב, עבר חד גברא, אשגח בהו, אמר, לא קיים דא, הא דכתיב וירד העיט על הפגרים וישב איתם אברם. אמר רבי יהודה, והא עבידנא ולא אתפרשן, אהדר רישיה ההוא גברא ואמר, עד לא מריט דא, רישיה דמריה, ועד לא גליש למטרוניתא. רהט אבתריה תלת מלין, ולא אמר ליה, חלש דעתיה דרבי יהודה.

פירוש הסולם

קכג) עד דהוה יתיב וכו': בעוד שהיה יושב ר' יהודה, עבר איש אחד, הסתכל בהם, בצפורים, אמר לא קיים זה מה שכתוב, ​וירד העיט על הפגרים וישב אותם אברם, אמר לו ר' יהודה, הרי עשיתי שיפרשו הצפרים מהם, דהיינו שצוח אליהם כנ"ל, ולא נפרשו, החזיר איש ההוא את ראשו, לר' יהודה, ואמר, טרם מרט זה שער ראשו של אדונו, וטרם עשה גבחת בגבירה. ולא הבין ר' יהודה למה הוא מתכוין, רץ אחריו שלשה מלין, והפציר בו, שיגלה לו פירוש דבריו, ולא אמר לו. חלש דעתו של ר' יהודה.
ביאור הדברים. נודע, שסדר התפשטות המוחין אינם אלא בסדר ג' הנקודות חולם שורק חירק, שחולם ה"ס האורות דו"ק בלי ראש, הנשארים אחר בקיעת המדרגה מכח עלית המלכות לבינה, שהם אורות חסדים, וסוד קו ימין. ושורק, ה"ס חזרת חצי המדרגה למקומה, ששוב יוצאים בה אורות דג"ר, אלא שנבחנים לג"ר דאחור, להיותם בחינת חכמה בלי חסדים, והחכמה אינה יכולה להאיר משהו בלי התלבשות החסדים, ולפיכך בהופעת ג"ר הללו נקפאים כל האורות שבמדרגה ונעשתה בחינת חשך, וה"ס קו שמאל. והחירק בא לתקן את קו השמאל שיתכלל ויתאחד עם קו הימין, וע"כ מעלה המסך דבחי"א, הממשיך שוב ו"ק בלי ראש, ואז נכנע הקו שמאל ומתיחד עם הימין והחכמה נתלבשה בחסדים שבימין ויוצאים בזה ג"ר דפנים, ואין להאריך בביאור ג' הנקודות כאן, כי כבר נתבאר בארוכה לעיל (בראשית א' דף ט"ו אות ט' ובהסולם שם בכל ההמשך).
אמנם מה שאתה צריך לדעת עתה, הוא, אשר נקודת החירק בלבדה, שה"ס קו אמצעי, יוצאת ג"כ בג' סדרים הללו דחולם שורק חירק. וקודם הכל, מתגלה השורש דמסך דחירק שה"ס מסך דמנעולא. מצמצום א', שאין קו שמאל נכנע זולתו, ואז נאבדים תכף הג"ר דאחור מקו שמאל. אמנם בגילוי מסך הזה, אינו ראוי עוד לקבל ג"ר לעולם, וע"כ צריכים למתקו שוב ע"י עלית המלכות לבינה ואז מתגלה נקודת החולם דקו אמצעי, שה"ס מלכות ממותקת ואע"פ שגם היא ו"ק בלי ג"ר, אמנם ו"ק הללו כבר ראוים לקבל ג"ר להיותם במסך דמפתחא. כמ"ש בארוכה (לעיל פרשת לך דף י"ג ד"ה ונתבאר עש"ה) ואחר זה נתגלה נקודת השורק, שה"ס ג"ר דאחור וקפאון האורות להיותן חכמה בלי חסדים. ולבסוף נעשה שוב הזווג על מסך דחירק בבחי"א, ע"י עלית מ"ן, ואז מתיחדים הקוין דימין ושמאל זה בזה, ומתלבשת החכמה בחסדים, ויוצאות ג"ר דפנים הרי שנקודת החירק, שהית קו האמצעי בלבדו, מחויב ג"כ לצאת על ג' הנקודות: חולם, שורק, חירק. וזכור זה.
גם תדע שאלו תרי גמלי שראה ר' יהודה, הן נשמות, שהיו משוקעות בשליטת קו השמאל, שה"ס נקודת השורק, וקבלו צורת גמלים, בסוד גמל נושא משא כבד, כי כל המדרגות הנעלות שהיו לנשמות האלו, נקפאו ונחשכו, ולא יכלו להנות מהן, עד שהיו עליהן למשא כבד, שכל מגמתם היתה, רק איך להפטר מהן. ולפיכך נדמו לגמלים, כי הגמל, אפילו ישא על גבו כל אוצרות הון, ימאס בהם ויהיו עליו למשא, שהוא מטעם, שאין לו ענין להנות מהם.
וזה אמרו. וחטא תרי גמלי דסלקי קטפירא מעלוי דכתפין, כי הוא ראה אותן הנשמות, בעת שנגלה עליהם המסך דחירק, כדי להצילן מן שליטת השמאל, וליחדן בימין, כנ"ל בביאור מסך החירק. ולפיכך אומר שראה הגמלים שהם הנשמות, בעת שמסלקים ומשליכים מעצמם את הקטפירא שהם המדרגות שנקפאו עליהם והיו עליהם למשא כנ"ל, ועל ידי הופעת המסך דחירק בבחינת השורש, שה"ס מסך דצמצום א' המחזיר את קו השמאל לו"ק, נפלו מהן המדרגות דג"ר, שהיו עליהן למשא. נפל מטולא דקטפירא שנפל מהם המשא בכח המסך הנ"ל, ואתו צפרי שנזדמנו צפרים למקום, שה"ס מדרגות ג"ר הנמשכות ממאנין דאמא, שהיא בינה, שאין הפגם של נפילת מטולא דקפטירא מגיע להם כלל, וז"ש ועד לא מטו עלייהו, אתבקעו, אע"פ שאין הפגם של נפילת המשא מגיע אליהם, מ"מ אתבקעו, דהיינו שנגלה עליהם המיתוק של עלית לבינה, שעליה זו מבקיע המדרגות לשני חצאים, שכו"ח עם אורות דנ"ר נשארים במדרגה ובינה ת"ת מלכות נופלים למטה ממדרגה, כמ"ש לעיל בארוכה (בראשית א' דף ד' אות ב' בהסולם שם) שה"ס גילוי נקודת החולם מחדש בקו אמצעי כנ"ל. שעי"ז נעשות שוב ראוים לקבל ג"ר. וז"ש לבתר, אתו כמה צפרין, שלאחר זה שקבלו הקטנות דחולם, נעשו ראוים לקבל ג"כ את ג"ר דאחור שה"ס נקודת השורק, דקו אמצעי כנ"ל, וז"ס, שבא צפרים חדשים. והוו אזלי עלייהו, שהלכו על גבי צפרים הראשונים שנבקעו, כלומר, שבחינת ג"ר של צפרים החדשים נסמכו על בחינת הבקיעה שהיתה בצפרים הקודמים, כי לולא בקיעתם, לא היתה מציאות לגילוי ג"ר הללו דנקודת השורק כנ"ל. ושרו לון בטרטישא, שהיו שורות בסלע, כלומר, ששוב נקפאו אורותיהם ונעשו כמו סלע, דהיינו כטבע נקודת השורק.
והנה אלו הנשמות באו לר' יהודה שיתקן אותן. ולפיכך והוו צווחין לון, שר' יהודה היה צווח אליהם להפריח את המוחין הללו דשורק מן הנשמות, אבל, ולא הוו מתפרשן, שהמוחין לא רצו לפרוש מן הנשמות שמעו חד קלא, עטרא דעטרין שהיא הנוקבא, בקדרין שריא, שורה בחשך, ומריה שהוא ז"א לבר הוא מבחוץ, כלומר, מצב זה של הנשמות, גרם לז"א ונוקביה להיות באחורים, אשר הנוקבא שרתה בחשך, וז"א שרה בחיצוניות המדרגה, וז"ש אמר, לא קיים דא הא דכתיב, וירד העיט על הפגרים וישב אותם אברם. כלומר שרמז לו שהוא צריך לסלק מן הנשמות אלו הצפרים החדשים שהם מוחין דאחורים מבחינת שורק ושמאל, כמ"ש וישב אותם אברם. אמר ר"י והא עבידנא ולא אתפרשן, כי צווח עליהם לסלקם ולא שמעו לו כנ"ל. אהדר רישיה ההוא גברא, רמז לו בזה שהחזיר ראשו, שגם הוא יחזור להמשיך לנשמות ראש חדש מבחינת פנים. ואמר עד לא מריט וכו'.
פירוש. שערות ה"ס דינים מלשון סערות, ובכדי להחזיר את זו"ן מבחינת אחורים הנ"ל, צריכים לסוד נקודת החירק דקו אמצעי, המחזיר ג"ר דפנים אל הנשמות. גם הוא תקון המחזיר לז"א בבחינת חסדים הן בפנים והן באחור. וע"כ מסתלקים ממנו אז כל השערות, הן מפנים והן באחור, וז"ש עד לא מריט דא רישיה דמאריה שהוא עוד לא העביר הסערות והדינים מראש ז"א, ומריט,פירושו, העברת השער הן מפנים והן מאחור, כי כל הדינים צריכים להעביר מז"א ולתת אותן אל הנוקבא. ואח"כ מזדווגים ז"א ונוקבאיחד ואז מסתלקים השערות גם מן הנוקבא, אבל רק מבחינת ג"ר דפנים, ששם הוא הזווג עם ז"א דפנים, אבל בג"ר שלה דאחור, נשארים כל הדינים, כדי לענוש את הרשעים, שרוצים לינק מג"ר דאחור הללו. וז"ש, ועד לא גליש למטרוניתא, כי גליש הוא העברת השער מלפניה, ולא מאחוריה. כמבואר, שכן צריך להיות.
אמנם מתוך שהנשמות היו שקועות בשליטת השמאל לא היה יכול ר' יהודה לתקן אותם כך, כמו שאמר לו האיש, ולפיכך רהט אבתריה תלת מלין ולא אמר ליה, שרץ אחריו ג' מילין שיאמר לו איך לתקן את הנשמות כמו שאמר, עד לא מריט וכו', ולא רצה לומר לו. חלש דעתיה דר' יהודה.שלא ידע איך לתקן אותן.