תוכן

קכג) והנה עכ"ז אנו צריכין שכל הג' עולמות בי"ע יוכללו באצילות, וישארו פנויים, ולא ישארו ו' אחרונים דעשיה חוץ לאצילות, וכל העולמות יהיה קודש גמור תוך אצילות, ואמנם זה היה נתקן בעצמו עד מנחת שבת, בסוד תוספות של שבת, כי אמת הוא שבהיות הנוקבא באחורי ז"א, שאין לה רק ד' ספירות לבד, אך כשחוזרים פב"פ, אז יש לה אורך י"ס גמורות. וכן היה עתה, כי כבר ידעת כי יצירה ועשיה, הם בבחינות זו"נ דאצילות ממש, וכשעולה העשיה למעלה, היא עומדת אחורי היצירה, נגד ד' תחתונים שלה. אמנם כשבא סוד תוספות שבת, העשיה הופכת פניה, ועומדת פב"פ עם יצירה תוך אצילות. ונמצא בזה ג' עולמות בי"ע, כולם הם תוך האצילות, ומקום שלהם נשאר חלל ופנוי. והנה כ"ז נעשה בסוד תוספות שבת מעצמו, לא ע"י מעשה של אדם. נמצא כי ג' בחינות אלו היה: א' בעת בריאת אדם, ואז היה המקום פנוי י"ד ספירות. ב' אחר שנברא אדה"ר מחצות ולמעלה, כי כבר ידעת, כי משעה חמישית של יום הששי, ניתוסף קדושה בעולמות, ומתחילין הם לעלות, וז"ס ה' יתירה של הששי כמבואר. אז היה כ"ד ספירות פנויות שהם: עשיה ויצירה, וד' אחרונים של בריאה. ג' היה בע"ש עת תוספות שבת בין הערביים, ואז כל ג' עולמות פנוים. נמצא כי כל מה שהוא עתה במנחה שבת נעשה ע"י מעשינו, נעשה אז ע"י תוספות שבת מעצמו.