פירוש הסולם
קכג)
רעו דמחשבה וכו': הרצון של מחשבה העליונה, הוא כתרא דא"א, הנקרא
רעותא עלאה, ואחר שנתקן לבחינת ראש נקרא
מחשבה עלאה, הוא, לרדוף אחריו, אחר רדל"א, ולקבל הארתו. אבל פרסא אחת נפרשה, בין רדל"א לכתרא, ומתוך פרסא זו ברדיפת מחשבה העליונה, כתרא, אחר אורו של רדל"א, האור מגיע ואינו מגיע אליו, כי הפרסא מעכבת עליו, וכך עד הפרסא מאיר מה שמאיר, ולא מפרסא ולמטה. וע"כ, מחשבה העליונה מאירה בהארה סתומה למוחא סתימאה, ובאור שאינו ידוע למוחא דאוירא. והמחשבה עצמה שהוא כתרא, הוא בבחינת לא ידע.
פירוש, ר"ש ממשיך לבאר כאן ב' ענינים: א) איך הקץ כל בשר נהנה מהקרבנות שישראל מקריבים, בכדי ליישב שאלת ר"א בנו. ב) ענין ההארה של ראש פרצוף עתיק דאצילות, הנק' רישא דלא אתיידע, שה"ס אין סוף ב"ה שממנו נמשך ענין יציאת המוחין דקטנות והמוחין דגדלות של ג' רישין של א"א. הנקראים כתרא, מוחא דאוירא, ומוחא סתימאה שה"ס יה"ו של א"א עצמו. וכן מבאר הקטנות והגדלות של הלבושים דא"א הנקראים או"א, ישסו"ת, וזו"ן. ואיך יה"ו דלבושים נכללים ביה"ו דא"א גופיה, וכולם נכללים בראש עתיק הנזכר, הנק' רדל"א שה"ס א"ס ב"ה שהיא כונת הקרבן,
כנ"ל לאסתפקא דא בדא, ולאסתלקא וכו' עד אין סוף. וז"ש חד פריסו אתפרם: שפירושו עלית המלכות למקום בינה. ומסיימת שם המדרגה, שסיום חדש זה נקרא
פרסא, ועל ידי סיום זה, ירדו ג' הספירות בינה ותו"מ מכל מדרגה להמדרגה שמתחתיה, (
כנ"ל דף כ"ב אות ס"ב ד"ה ת"ח ע"ש) ונמצא בינה ותו"מ דמחשבה עלאה שהוא כתרא, ירדו למוחא דאוירא. ובתו"מ של מוחא דאוירא ירדו למוחא סתימאה. ובתו"מ דמו"ס ירדו לאו"א וכו'. באופן שלא נשאר בכל מדרגה רק כתר וחכמה דכלים. שלא יכלו לקבל בהם מרדל"א, רק ב' אורות נפש רוח, הנבחנים לו"ק, ולקטנות של ג' רישין. וז"ש
וכדין ההוא מחשבה עלאה שהוא כתרא דא"א,
נהיר בנהירו סתים, מאיר בהארה סתומה למוחא סתימאה. דהיינו ו"ק.
דלא ידיע, ולמוחא דאוירא מאיר באור שאינו נודע, דהיינו ג"כ רק ו"ק.
וההוא מחשכה עצמה, דהיינו כתרא דא"א,
לא, ידעו דהיינו ג"כ רק בחי' ו"ק. אמנם יש הפרש ביניהם, כי
נהירו סתים פירושו, שגם בגדלות כשישיג ג"ר ישאר סתום ולא יאיר לאחרים, ונחירו
דלא ידיע, פירושו שרק עתה אינו נודע אבל בגדלות יהיה נודע, וע"כ נקרא מוחא דאוירא, כי בגדלות יוצאת הי'
מאויר שלו ונעשה
אור. ולא ידע, הוא כמו לא אתיידע. שפירושו, שגם בגדלות לא יהיה נודע. וכל אלו המיעוטים נעשו משום הפרסא שעלתה למקום בינה וסיימה שם המדרגה, והורידה את בינה ותו"מ דכל ראש להראש שמתחתיו, וכיון שלא נשארו אלא ב' כלים בכל ראש. לא יכלו לקבל יותר מב' אורות שהם נ"ר, הנבחנים לו"ק.
