זהר

קכג) קום ר׳ חייא. קם ר׳ חייא, פתח ואמר, ואומר אהה יי׳ אלהים הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי. וכי ירמיה לא הוה ידע למללא, והא כמה מלולין נפקי מפומוי, עד לא אמר דא. והוא אמר מלה כדיבא, דכתיב הנה לא ידעתי דבר. אלא ח״ו דאיהו אמר על דא. אלא הכי תאנא, מה בין דבור לאמירה. אמירה הוא דלא בעי לארמא קלא, דבור, בעי לארמא קלא, ולאכרזא מלין.

פירוש הסולם

קכג) קום ר׳ חייא וכו׳: קום ר״ח. קם ר׳ חייא. פתח ואמר, ואומר אהה ה׳ אלקים הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי. שואל, וכי ירמיה לא היה יכול לדבר, והרי כמה דבורים יצאו מפיו מטרם שאמר זה, והוא אמר דבר שקר, שכתוב, הנה לא ידעתי דבר. ומשיב, אלא חס ושלום שהוא אמר זה, אלא כך למדנו, מהו בין דבור לאמירה. אמירה היא, שאין צורך להרמת קול. בדבור צריך להרמת הקול ולהכריז הדברים.