זהר

קכג) ושכינתא, בה אתמר הנה מקום אתי, בההוא זמנא אתקיים, בה קרא גדלו לי״י אתי, ובה אתמר בקודשא בריך הוא בההוא זמנא, כי גדול אתה וגו'.

פירוש מעלות הסולם

קכג) ושכינתא בה אתמר וכו׳: והשכינה שהיא המלכות נאמר בה, הנה מקום אתי, בעת ההיא מתקיים בה היינו במלכות הכתוב, גדלו לה׳ אתי. ובה היינו במלכות בעת ההיא שהיא בזווג עם ז״א, נאמר בהקב"ה שהוא ז״א, כי גדול אתה ועושה נפלאות אתה, אלהים לבדך.
פירוש: צורת הנוקבא שהיא מלכות היא חכמה, וצורת ז״א היא חסדים, ולכן אין לך אור שלם אלא ע״י זווג שניהם, שאז החסדים מקבלים חכמה מן הנוקבא, ומתגדלים, והחכמה של הנוקבא מתלבשת בחסדים ויכולה להאיר, ונמצא ששניהם נשלמים, ועם כל זה, אין הארת חכמה שבנוקבא, מושפעת ממנה ולמטה, אלא ממנה ולמעלה דהיינו אל החסדים שבז״א, שהם משתלמים בג״ר ומושפעים ממעלה למטה, וזה אמרו ושכינתא בה אתמר שז״א אומר הנה מקום שה״ס מלכות הנקראת מקום אתי, והוא כמ״ש בזהר על הכתוב אשת חיל עטרת בעלה, אשר בעלה מתעטר בה, שחסדים דז״א מתעטרים בג״ר על ידה ומושפעים למטה, בההוא זמנא אתקיים בה קרא גדלו לה׳ אתי. אבל הנוקבא אינה מתעטרת בבעלה, כי צורתה שהיא הארת חכמה אינה מושפעת ממנה ולמטה, ובה אתמר בקב"ה בההוא זמנא כי גדול אתה וגו׳ כי צורת ז״א שה״ס קב"ה נראה אל התחתונים על ידה, באור ג״ר ועושה נפלאות.