זהר

קכג) ובגין דא, אמר דוד לשלמה בנו, דע את אלהי אביך ועבדהו. דאי בר נש לא אשתמודע ההוא דיהיב ליה אורייתא, ומני ליה לנטרא לה, איך דחיל מניה, ועביד פקודוי.

פירוש מעלות הסולם

קכג) ובגין דא אמר וכו': ומשום זה אמר דוד לשלמה בנו דע את אלקי אביך ועבדהו. כי אם האדם לא יודע אותו שנתן לו התורה, ופקדהו לשמור אותה, איך ירא אותו ועושה מצותיו.
פירוש. ז״א נקרא תורה, ומאיר בחסדים מכוסים. ומלכות נקראת יראה, ומאירה בחסדים מגולים בחכמה כי יראה היא אותיות ראיה שה״ס חכמה. ויש להם ב׳ מצבים, אשר במצב הא׳ היא גדולה כמו ז״א בסוד שני המאורות הגדולים ומקבלת חכמה מאמא, כמו ז״א המקבל חסדים מאמא. אבל אינה יכולה להאיר מחמת חסרון חסדים, כי חכמה בלי חסדים אינה יכולה להאיר וע״כ לא יכלה להיות במצב זה, עד שנאמר לה לכי ומעטי את עצמך, אשר אז המלכות נתמעטה, ובאה מתחת מסך החזה של ז״א, שהדינים של מסך החזה שולטים עליה, וממעטים אותה גם מחכמה שאינה ראויה עוד לקבל מאמא כלום, ואז אין לה לא חכמה ולא חסדים, אלא שנתקנה להיות בזווג פב״פ עם ז״א ומקבלת הכול מז״א הן חכמה והן חסדים, ובזה היא נשלמה להשפיע אל התחתונים הן חכמה והן חסדים.
וזה אמרו מאן דאיהו דחיל מגו אורייתא היינו שזכה לקבל מבחינת הזווג דפב״פ דזו"ן דאיהי תפארת, כי אז ז״א נקרא מפואר ומלכות נקראת תפארת דמניה נפקת כי כל אורות המלכות הן חכמה והן חסדים ממנו יוצאים, משום כגון דא היינו במצב הב' איהי שקולה לגביה כי היא עומדת עמו בזווג ועולה עמו בכל מדרגותיו, בסוד האשה עולה עמו. ובגין דא וכו' הכל מבואר.