זהר

קכב) וע"ד, אית אלף ואית אלף, ואינון אלף שנין דגלותא, אף על גב דישראל יהון בגלותא, ויתמשכון יתיר, בהני אלף שנין יתמשכון, דאינון אלף יומין דקאמרן. ובגין דא אוקמוה, כל שלמה דאית בשיר השירים קדש, בר מהאי דאיהו חול. האלף דהכא, קדש איהו, וכל עובדוי קדש, ועל דא עשה ווים לעמודים.

פירוש הסולם

קכב) וע"ד אית אלף וכו': וע"כ יש אלף ויש אלף, שיש אלף דקדושה ויש אלף דטומאה, והם אלף שנים של הגלות, שכל הע"ס דנגה נפלו לטומאה, כנ"ל בסמוך ואע"פ שישראל יהיו בגלות וימשכו יותר, מאלף שנים, נבחן שבאלף שנים ממשיכים, שאינם מתקנים אותם, שהם אלף ימים שאמרנו, דנגה, ומשום זה העמידו כל שלמה האמור בשיר השירים הוא קדש, חוץ מזה, דהיינו האלף לך שלמה, כמ"ש בדבור הסמוך. אבל האלף שבכאן, שבווי העמודים, הוא קדש וכל מעשהו קדש, וע"כ עשה מהם ווים לעמודים.