זהר

קכב) רוחא דא, אתכליל ברוחא אחרא, כדקאמרן, ואתחזון תרין כחדא, ולא כאחרנין קדמאין, דכד אתכליל דא בדא, לא אתחזי בר חד, והכא אתחזון תרין, וקיימי בחביבותא, כלילן מכלהו תתאי, ואע"ג, דאינון תרין, אינון חד. כד אתפשט, רוחא ברוחא, ואתחזון בחביבותא, כלילן מכלהו תתאי, דא הוא רזא, דכתיב שני שדיך כשני עפרים תאומי צביה הרועים בשושנים.

פירוש הסולם

קכב) רוחא דא אתכליל ברוחא אחרא כדקאמרן, ואתחזון תרין כחדא, רוח זה התחתון, נכלל ברוח האחר העליון, כמו שאמרנו לעיל (דף מ"ב אות ס"ה ע"ש) ונראים שניהם כאחד, ולא כאחרנין קדמאין דכד אתכליל דא בדא לא אתחזי בר חד, והכא אתחזון תרין וקיימי בחביבותא כלילן מכלהו תתאי, ולא כהאחרים הראשונים, שבעת שנכללו זה בזה לא נראה אלא אחד, (כנ"ל אות ס"ה) אבל כאן נראה שנים העומדים באהבה וכלולים מכל היכלות התחתונים. ואע"ג דאינון תרין אינון חד, כד אתפשט רוחא ברוחא, ואתחזון בחביבותא כלילן מכלהו תתאי דא הוא רזא דכתיב וכו' ואע"פ שנראים שנים רוחות, הם אחד כשמתפשט רוח ברוח ונראים באהבה כלולים מכל התחתונים. וז"ס מה שכתוב שני שדיך וגו'. הביאור הוא להלן בדיבור הסמוך.