תוכן

קכב) ובזה תבין מה שביארנו בסוד המסך שבין אצילות לבריאה וכו', שהוא אותו העור של הבינה החופפת על זו"ן כולה, והבן כי כמו שיש צלם בפנים דחמשה אורות, י"ח נר"ן, פנימיים מלובשים בנה"י דבינה, וכנגדם יש חמשה מקיפים, בבחינת נה"י דלבושים דבינה, המתלבשים בשלשה כלים מקיפים דלבושים בז"א עצמו, כן יש הארת אחרת חיצונה מכולם, והוא הארת העור דז"א, הנקרא הבל דגרמי, וזו הארה ג"כ היא מתלבשת תוך עור הבינה, וסובבת עור ז"א, ויש בו בחינת צלם דהבל דגרמי שבעור וגם המלבושים האחרים ממשיים בין לבושי ז"א, ובין לבושי נה"י דאימא, שהם כלים לאורות המקיפים, כולם נקרא חשמ"ל. ויש חשמ"ל, זכר ויש חשמ"ל נקבה, שהם המלבושים האמיתיים. אבל העור אינו נקרא חשמ"ל גמור, כי אינו לבוש נפרד, אלא הוא כעין חשמ"ל, ולא חשמ"ל ממש, והבן זה היטב. ובתוך העור הזה, יש כלי הנפש שהוא הבשר, ושם האופנים והחיות והשרפים בד' רוחות הגוף, מזרח ומערב וכו', ובפנים מכולם הוא העצמות כמראה אדם, שהיא בחינת נשמה לנשמה, שמעולם אינה מתלבשת בכלי, ונקרא אדם, בסוד חכמה: כ"ח, מ"ה, שהוא אדם, והבן זה מאוד.