תוכן

קכב) עאלת את ט' אמרה קמיה רבון עלמא ניחא קמך למברי בי עלמא כו'. הנה אות ט' ירמוז אל היסוד, שהוא תשיעי מלמעלה למטה ונקרא טוב, כד"א אמרו צדיק כי טוב. ואמרה שיברא העולם בה, שהוא אור היסוד. והשיבה, כי זה נגנז לצדיקים לעתיד לבא, ואין ראוי שישתמש העולם באור זה. וכמ"ש, שצפה הקב"ה במעשיהן של רשעים, וגנזו. וענין גניזת אור זה פרשתיו למעלה ועוד אני אומר, כי מתחילה היה הזווג תחתון תמידי, כזווג העליון, ולא היה פוסק, והיה אור יסוד נכנס בנקודת ציון תמיד, כמו שזווג חכמה ובינה הוא תמידי, דלא מתפרשאן, באחדותא ובחדוותא. כן היה זווג ת"ת ומלכות, על ידי אור יסוד ולא מתפרשאן. וזהו ענין מ"ש ז"ל שאור שנברא ביום ראשון, היה מאיר מסוף העולם ועד סופו. כי סוף העולם העליון, הוא יסוד. וסופו הוא מלכות, בנקודת ציון שבה. ואור זה שנברא ביום ראשון, הוא חסד עלאה בסוד ​יהי אור, ואתגלייא בפומא דאמה, שהוא סוף העולם העליון. ואור זה היה מאיר בתמידות. לזווג החתן עם הכלה. וכאשר צפה הקב"ה במעשיהן של רשעים, שיפגמוהו במעשיהם, וח"ו יכניסו קדש בחול, ויוציאו נשמות קדושות לחולין. גנזו לצדיקים לעתיד לבא, כי אז תהיה אור הלבנה כאור החמה, ויהיה זווג התחתון כעליון תמידי, לא יפסק, באחדותא בחדוותא, אבל עתה גנזו כדי שלא יאיר אלא בעתים מזומנות, בשבתות וי"ט, כי אז הוא הזווג בעה"ז. אבל בעה"ב הוא תמידי.