זהר

קכב) עד דהוה אזיל, פגען ביה, ר' חייא ורבי אבא ורבי יודא ור' יוסי, אמרו ליה, את בלחודך, ולית מאן דטעין בתרך. אמר לון, חד ינוקא הכא דאזיל אבתראי. אמר רבי חייא, כדאי הוית לחוב בעצמך, דלית עמך עם מאן דתשתעי במילי דאורייתא. יתבי בחקלא תחות אילן חד.

פירוש הסולם

קכב) עד דהוה אזיל וכו': בעוד שהיה הולך, פגעו בו, רבי חייא ורבי אבא ור' יודא ור' יוסי, אמרו לו, אתה הולך לבדך, ואין מי שישא משאך אחריך. אמר להם, ילד אחד כאן ההולך אחרי. אמר ר' חייא, ראוי אתה שתתחייב בנפשך, כי אין עמך עם מי שתעסוק עמו בדברי תורה. ישבו בשדה תחת אילן אחד.