זהר

קכב) יומא קדמאה, אפיק שמיא אומנותא דיליה, דכתיב ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור. יומא תניינא, אפיקו מיא אומנותא לעבידתא, דכתיב ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים וגו'. אסתלקו פלגא מייא לעילא, ופלגא מייא לתתא אשתארו. ואלמלא כך דמיא אתפרשו, עלמא לא הוה קאים. יומא תליתאה, עבידת ארעא ואפיקת כמה דאתפקדת, דכתיב ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב, וכתיב ותוצא הארץ דשא וגו'.

פירוש הסולם

קכב) יומא קדמאה אפיק וכו': יום הראשון, השמים הוציא אומנותו, שכתוב, ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. יום השני, המים הוציאו אומנותם לעשות, שכתוב, ויאמר אלקים יהי רקיע בתוך המים וגו', שמחצית המים עלו למעלה, ומחצית המים נשארו למטה. ולולא נתחלקו המים, לא היה נמצא העולם. יום השלישי, הארץ עשתה והוציאה כמו שנצטותה, שכתוב, ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא עשב וגו'. וכתוב ותוצא הארץ דשא וגו'.