זהר

קכא) ועם כל דא אף על גב דפרישו אית לקדש מן החול, חולקא חדא אית ליה בקדושה מסטרא דשמאלא. הה"ד האלף לך שלמה, דאינון אלף יומי החול. ואינון יומי דגלותא. כמה דאית אלף יומין דקדושה, הכי נמי אלף יומין לסטרא אחרא. וע"ד אתערו חברייא, אינון יומין דגלותא, אלף שנין הוו.

פירוש הסולם

קכא) ועכ"ד אע"ג דפרישו וכו': ועם כל זה, אף על פי שיש הבדלה לקדש מן החול, יש לו, לחול, חלק אחד מן הקדושה, מצד שמאל של הקדושה. ז"ש, האלף לך שלמה, שהם אלף ימים של חול. והם הימים של הגלות. כמו שיש אלף ימים בקדושה. כך יש אלף ימים לצד האחר. וע"כ העירו החברים, שימי הגלות אלף שנה הם.
פירוש. ד' קליפות הן, רוח סערה, ענן גדול, אש מתלקחת, ונגה. המובאים ביחזקאל. אמנם הנגה חציה קדש וחציה חול, שמחזה שלה ולמעלה היא קדש, ומחזה שלה ולמטה היא חול. פירוש, שהנגה כולה היא מצד שמאל, שממשכת החכמה שבשמאל, וע"כ כשממשכת ממטה למעלה היא קדש, וכשממשכת ממעלה למטה היא חול. וכשהיא דבוקה בקדושה, דהיינו שמשומרת שלא להמשיך חכמה ממעלה למטה, אז נעשית כולה קדש. וכשהיא דבוקה בטומאה, דהיינו שממשכת ממעלה למטה, אז כולה טומאה, שאפילו החלק שמחזה ולמעלה נופל לטומאה.
וזה אמרו, חולקא חדא אית ליה בקדושה, מסטרא דשמאלא, דהיינו החלק שמחזה ולמעלה דנגה, שהיא מצד שמאל והיא קדושה, וז"ש ואינון יומי דגלותא, כי כשחטאו ישראל גרמו שהנגה נתדבקה בטומאה, אשר אז גם חצי פרצופה שמחזה ולמעלה נופלת ג"כ בטומאה, ויש לטומאה כל אלף ימים דנגה, דהיינו כל הע"ס שלה, שהם בסוד החכמה הנקראת אלף. ושלמה, אחר שתקן הנגה והדביקה בקדושה, נאמר עליו האלף לך שלמה, כי הוציא גם החצי פרצוף דנגה שמחזה ולמטה, מן הטומאה והחזירה לקדושה. ונמצא שתקן את אלף ימים דימות החול, שהוא כל הע"ס דנגה, וע"כ אוה"כ האלף, דחול, לך שלמה. כי החזירם לקדושה. וז"ש כמה דאית אלף בקדושה, שה"ס המשכת החכמה שנקראת אלף, הכי נמי אלף יומין לסטרא אחרא, שהם ע"ס דנגה. שגם הם ממשיכים חכמה משמאל. ואע"פ שחציה קדש כנ"ל, אמנם המדובר הוא מימי הגלות, שאז נפלה כולה לטומאה כנ"ל.