תוכן

קכא) ומבחוץ לכולם, הם הצלמים, שהם האורות המקיפים דיושר דז"א, שני הלבושים שלו, כנזכר. והקליפות כבר נתבאר לעיל, שהם בין הלבושים ואור המקיף דיושר, ובן העור של ז"א, וע"כ הושם עור הבינה מחוץ לעור ז"א, כדי שלא יוכלו הקליפות אשר שם לינק מן הז"א, כי עור הבינה מפסיק, והוא בחינת החשמ"ל והלבוש כנזכר אצלנו שנעשה לזו"ן מבינה, בסוד כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף, ואין זה מכלל הלבושים ממש, רק הם בחינות עור, ובזה העור נאחזת הקליפה דקה שבכולם, הנקרא קליפת נוגה, יען בפנימיות יש נוגה ואור רפ"ח ניצוצין של המלכים שנשארו לברר, וזו הקליפה הוא רוצה להדבק בז"א, או בנוקביה, וזה החשמ"ל משמרם. וכאשר העונות גורמים, אז בעונותנו הרבים, החשמ"ל מסתלק, ונשאר עור ז"א לבדו, ויש בו ניצוץ דקדושה בפנימיותו, והוא ו' שבתוך העור, והעור עצמו נשאר רע, שהיא קליפת נוגה, והיא יונקת משם, וכשמשפיע ז"א במלכות, יונקת קליפה ההיא הנאחזת בעור היסוד של הנוקבא, ואז יונקת ומושכת אליה הטפה אל היסוד דדכורא, ומוציאותו לחוץ, בסוד פולטת שכבת זרע, והבן זה מאוד. וז"ש פרשה תרומה, ובהאי נוגה מפתה ס"א לחוה, כי נדבק בה בסוד ערלה, שהוא הרע שבעור ה"ה, שהיא נוקבא הנקראת ה', ויונקת הטפה קדושה.