פירוש הסולם
קכא)
סטרין דלתתא דאתהתך בהתוכא דרוחא דא: הבחינות שלמטה, דהיינו מחזה ולמטה של המלכות, שהותכו בהתכה מרוח הזה. דפני אדם,
אצטיירו מניה ציורין דאתלבשן בלבושא אחרא כגון ציורא דבעירי דכיין, נצטיירו ממנו ציורים, דהיינו שיצאו ונולדו שיעורי קומות של רוחות, שנתלבשו בלבוש אחר, ולא בלבוש אדם, דהיינו הציורים של בהמות טהורות:
שור שה כשבים ושה עזים, איל וצבי ויחמור וגו',
אינון דבעיין לאתכללא בלבושא דאדם, שבחינות אלו, שהם שור שה וכו' היו צריכות להכלל בלבוש דפני אדם, ולא נכללו בו, אלא שנעשו לבושים אחרים, דהיינו שנעשו לבושים לפני שור ולפני נשר ולפני אריה.
ביאור הדברים, כי נודע שהאדם נקרא עולם קטן, מפני שכל פרטי העולם נכללים בו. ונמצא שיחס כל פרטי מין הבעל חי כלפי נשמת האדם, הוא כיחס של פרטים להכלל שלהם ויש להבין זה והענין הוא, כי נתבאר בסמוך
(בד"ה אלין נהורין מציירן) שנשמות בני אדם נמשכות מהג' פנים שלמטה מחזה, אלא שהשיגו התכללות מפני אדם בסוד ן' פשוטה, אחר שעלו ג' הפנים שור נשר אריה, למחזה ולמעלה של הנוקבא. ונכללו בפני אדם אשר שם, עש"ה.
אמנם גם מטרם שעלו ג' הפנים שנ"א, להכלל בפני אדם שמחזה ולמעלה, הוציאו גם כן תולדות לבי"ע, באופן, אשר מההארות שנמשכו מפני שור יצאו כל הבהמות, ומפני נשר כל העופות, ומפני אריה כל החיות. אלא שבעת עליות ג' הפנים שנ"א לזווג העליון לפני אדם, עלו ונכללו בזווג העליון, גם כל הבהמות ועופות וחיות שכבר יצאו מהם, וכולם נכללו בפני אדם שלמעלה מחזה, ומכללם נולדה נשמת אדם הראשון. הרי שנשמת האדם כוללת כל פרטי בעלי חיים, שנפרטו מג' הפנים שור נשר אריה, כי אינה אלא בחינת כלל שלהם. וז"ס שאומר לעיל
(בהקדמת הזהר דף ר"ח באות רכ"ב) אשר
פני אדם כליל כל דיוקנין, ע"ש בהסולם. ומתוך שאין העדר ברוחני, וכל שינוי היוצא ברוחניות אינו אלא הוספה על הראשון. לכן אחר שיצאה נשמת אדם, מכללות כל הפרטים שבג' פנים שנ"א, שכבר נכללו כל הצורות בפני אדם, הנה אח"כ חזר כח השמאל והאיר והפריט שוב כל פרטי בעלי החי, כמו שיצאו כל אחד למינו מג' הפנים שנ"א מקודם הזווג, ונתפשטו כל אחד למקומו. באופן שאחר עלית ג' הפנים שנ"א לזווג שלמעלה מחזה, נולד מהם: כלל אחד, שהוא נשמת האדם, ואח"כ חזרו ונולדו כל הפרטים כמו שהיו מטרם הזווג, שהם כל מין בעל החי. אמנם כיון שהיו פעם נכללים בנשמה הקדושה של האדם, נחשבים למינים טהורים אע"פ שחזרו ונפרטו.
וזה אמרו
סטרין דלתתא, הבחינות שמחזה ולמטה, דהיינו כל פרטי בעלי חיים, שיצאו מג' פנים שנ"א שמחזה ולמטה, מטרם עליתם לזווג,
דאתהתך בהתוכא דרוחא דא, שאחר שעלו ג' הפנים שנ"א לזווג העליון ונכללו בפני אדם, והולידו מכללם את רוח האדם, חזר כח השמאל המכונה אש, והתיך את רוח האדם, וחזר והפריט ממנו כל פרטי בעלי חיים למיניהם, כמו שיצאו מג' הפנים שור נשר אריה מקודם שנכללו בזווג העליון. וזה נבחן, כמו מתכת, המורכבת מכמה יסודות, וכח מקשר עושה כולם לכלל אחד דהיינו לצורת מתכת, ואח"כ כשנותנים את המתכת על גבי האש, הרי היא אובדת כח המקשר שבה ומתהתכת לנוזלים, שכל יסוד ויסוד שבה נפרד לעצמו, ואינו מתקשר עוד עם חבירו. כן פועל כח השמאל על רוח האדם, הכולל לכל בעלי החיים, שמהתך אותו, עד שכל פרט ופרט הנכלל בו הולך ונפרד לעצמו כמו שהיה מטרם התכללותו ברוח האדם. כי אבדו כח המקשר אותם, שהוא ההתכללות מפני אדם אשר שם. שקשר כולם לכלל אחד, וז"ש
דאתהתך בהתוכא דרוחא דא, שע"י כח השמאל נתהתך רוח האדם ונפרט לכל פרטי שנ"א, שהיו כלולים בו. אמנם שניהם נשארו: ה
כלל נשאר, שהסו"ה רוח האדם העולה למעלה, וכן ה
פרטים, בסוד רוח הבהמה היורד למטה, והוא מטעם, כי אין העדר ברוחני כנ"ל. וז"ש
אצטיירו וכו'
דבעיין לאתתכללא בלבושא דאדם. כי היו צריכים להכלל בלבוש רוח האדם, ואז היו בבחינתו, אבל ע"י כח השמאל אבדו התכללות הזה דאדם, שהיא כח המקשר שבהם, וע"כ נתכו ממנו ונתפרטו לפרטיהם, שהם
שור שה כשבים וכו' כמו שהיו מטרם העליה לזווג העליון ללידת נשמת האדם, כנ"ל.
ההוא, רוחא פנימאה דאנון סטרין, סליק בההוא שמא דאתקרי בה גופא דיליה: הרוח הפנימי של אלו הבחינות, שור שה כשבים וכו' הנ"ל, נקרא באותו השם, שנקרא בו הגוף של אותו הרוח.
לבושא דההוא שמא, כי הגוף הוא לבוש אל אותו השם, ואינו בעל השם בעצם.
בשר שור, שור איהו פנימאה דההוא גופא, בשר דיליה לבושא, וכן כלהו, הגוף הוא בשר של השור, ושור הוא רוח הפנימי של אותו הגוף, הבשר שלו, הוא לבוש אליו. וכן כל בעלי החיים, נקראים גופם על שם הרוח הפנימי המלובש בכל אחד מהם.
