זהר

קכא) חביתין, וכל שאר מנחות, לאתערא רוחא קדישא, ברעותא דכהני ושירתא דליואי, ובצלותא דישראל. ובההוא תננא ושמנא וקמחא דסליק מתרוון ומסתפקין כל שאר מארי דדינין, דלא יכלין לשלטאה בההוא דינא דאתמסר לון וכלא בזמנא חדא. ת"ח, כלא אתעביד ברזא דמהימנותא לאסתפקא דא בדא, ולאסתלקא לעילא, מאן דאצטריך, עד אין סוף.

פירוש הסולם

קכא) חביתין וכו': מנחת חביתים וכל שאר המנחות. צריכים לעורר רוח הקדוש דהיינו בחינת אדם, בהרצון של הכהנים ובשירת הלוים ובתפלת ישראל, שה"ס ג' קוין (כנ"ל בדיבור הסמוך) ובאותו העשן, ושמן וקמח העולה על המזבח, מתרוים ומסתפקים כל בעלי הדין, שאינם יכולים לשלוט בדין ההוא שנמסר להם. והם בחינת בהמה. הרי שגם במנחות יש ג"כ ב' הבחינות אדם ובהמה. והכל נמשך בזמן אחד כלומר הן בחינת אדם והן בחינת בהמה נמשך כאחד בעת הקרבת הקרבן. ת"ח וכו בוא וראה, הכל נעשה בסוד האמונה, להספיק זה לזה ולהעלות למעלה מה שנצרך, עד אין סוף. להספיק זה לזה, קאי על קו ימין המשלים לשמאל וקו שמאל המשלים לימין, (כנ"ל בראשית א' דף ש"א אות שפ"ה ד"ה אר"ח) לעלות למעלה מה שנצרך קאי על הארת החכמה שבשמאל שצריכים להעלותה למעלה ולא להמשיכה למטה. (כנ"ל בראשית א' דף ש"ג אות שפ"ו ד"ה ונודע), עד אין סוף, היינו להעלות הכל לרדל"א, שה"ס אין סוף כמו שרבי שמעון ממשיך ומבאר כל זה לפנינו.