זהר

קכא) ובההוא מתיבתא דבצלאל, וכן בתרין מתיבתא, ויעקב איש תם, בעלה דההוא תם. ומאן איהו א׳ רזא דו״ו. וכד הוו כלל דכר ונוקבא כחדא, כדין נטיל כל אתוון אלין את״ם, ואיהו אמ״ת. תתן אמת ליעקב, כלל דכר ונוקבא כחדא, שלימו דכלא.

פירוש הסולם

קכא) ובההוא מתיבתא דבצלאל וכו׳: ובאותה הישיבה של בצלאל וכן בב׳ הישיבות, דהיינו בישיבה של מטטרון ובישיבה של הקב״ה, אמרו, ויעקב איש תם, פירושו, בעלה של תם ההוא, שהוא המלכות (כנ"ל באות קי״ח בהסולם). ומי הוא, בעלה דתם, הוא הא', שבסוד המילוי של ואו, שיעקב ה״ס א׳ והמלכות ה״ס תם, וכשהם כלל דכר ונוקבא כלולים יחדיו, אז לוקח יעקב כל אותיות אלו, א׳ ת״ם, שה״ס אתם, והוא אותיות אמת, וז״ש, תתן אמת ליעקב, כי אמת כולל דכר ונוקבא יחד שאז הם שלמות הכל.
פירוש, יעקב ה״ס ז״א שכולו חסדים מכוסים, והמלכות ה״ס שור תם, דהיינו הארת החכמה שבקו שמאל. וכשז״א ומלכות נתכללו ומזדווגים יחד, וז״א הוא בעלה דההוא תם, נמצא ז״א כלול מחסרים וחכמה יחד. ואז יש לו משלו א׳ שה״ס חסדים, ומן המלכות יש לו תם, שה"ס הארת חכמה, שהם אותיות אמת. כי מוחין דג״ר נקראים אמת. וז"ס תתן אמת ליעקב. וכל זה הוא משום שנתחבר במלכות, שה״ס שור תם. ונעשה בעלה דההוא תם. כי אז נכלל מחכמה וחסדים יחדיו. שזהו כל השלמות.