זהר

קכא) ולסוף כל תרעין עבד תרעא חד בכמה מנעולין, בכמה פתחין, בכמה היכלין, אלין על אלין. אמר כל מאן דבעי למיעל לגבאי, תרעא דא יהא קדמאה לגבאי, מאן דיעול בהאי תרעא יעול. אוף הכי, תרעא קדמאה לחכמה עלאה, יראת ה' איהי, ודא איהי ראשית.

פירוש הסולם

קכא) ולסוף כל תרעין וכו': ולסוף כל השערים, עשה שער אחד בכמה מנעולים, בכמה פתחים, בכמה היכלות, אלו על אלו. אמר, כל מי שרוצה להכנס אלי, השער הזה יהיה הראשון, אלי. מי שנכנס, דרך השער הזה יכנס. אף כאן, השער הראשון לחכמה העליונה הוא, יראת ה'. שהיא מלכות. וזה הוא שנקרא ראשית.
פירוש. יש להבין היטב מהו מנעולין, ומהו פתחין, ומהו היכלין, ותדע, שהם ג' צורות הבאות בזו אחר זו על חומר אחד. והוא ענין עמוק ביותר, ואתאמץ לבארו לפי היכולת שתספיק להבין באפס מה מדברי הזוהר שלפנינו, ויש לדעת, שהגם שזה ברור דלית מחשבה תפיסא ביה כלל וכלל, הנה האמת היא, כי מחשבת הבריאה היא להנות לנבראיו, ואין שום הנאה מובנת לנברא אם היותו מחויב ח"ו להיות בפרודא מהבורא ית'. ולא עוד אלא שאמרו חז"ל נתאוה הקב"ה לדור בתחתונים. והצד השוה להבין ב' ענינים אלו המכחישים זה את זה, הוא, כי העולם נברא בהפך גמור מהשי"ת מהקצה אל הקצה בכל מאת הנקודות, כי העוה"ז נברא בבחינת הרצון לקבל, שהוא צורה הפוכה כלפי השי"ת, שאין בו מרצון זה אפילו משהו. וז"ס ​עייר פרא אדם יולד (איוב י"א). ומבחינה זו, נמצאים לנו כל עניני ההנהגה מהשגחתו ית' בעוה"ז בסתירה גמורה לקוטב מחשבה הבריאה, שהיא רק להנות לנבראיו, כי כן הוא לפי הרצון לקבל שבנו שהוא הטעימה, ואמת המידה שלנו. וז"ס המנעולין שעל השערים. כי באמת כל ריבוי הסתירות נגד יחודו ית' שאנו טועמים בעוה"ז, אף על פי שמתחילתן הן מפרידות אותנו מהש"י, הנה בהיותינו מתאמצים לקיים התורה והמצות באהבה בכל נפשנו ומאדנו כמצוה עלינו, דהיינו ע"מ להשפיע נ"ר ליוצרנו, וכל אלו כוחות הפירוד אינם משפיעים עלינו לגרוע משהו מאהבת ה' בכל נפשנו ומאדנו אז כל סתירה וסתירה שהתגברנו עליה, נעשית שער להשגת חכמתו ית', כי כל סתירה יש בה סגולה מיוחדת לגלות מדרגה מיוחדת בהשגתו ית'. ואלו הזכאים שזכו לזה נמצאים מהפכים חשוכא לנהורא, ומרירא למתקא, כי כחות הפירוד כולם, הן מבחינת חשכת השכל, והן מבחינת מרירות הגוף, נעשו להם שערים להשגות מדרגות נשגבות, ונעשה החושך לאור גדול, והמר נעשה מתוק. באופן, שבשיעור הזה שהיה להם מקודם לכן כל הנהגות השגחתו ית' לבחינת כחות דפרודא, נתהפכו להם עתה כולם לבחינת כחות דיחודא, ונמצאים מכריעים את כל העולם כולו לכף זכות, כי כל כח וכח משמש להם עתה לשערי צדק, שדרכם יבואו לקבל מהש"י, כל מה שחשב עליהם להנותם במחשבת הבריאה, וזה השער לה' צדיקים יבואו בו (תהלים קי"ח).
אמנם, מטרם שזוכים להפך בחינת הרצון לקבל שבנו, ע"י תורה ומצות, לקבלה ע"מ להשפיע, נמצאים מנעולין חזקים על אותם השערים לה', כי אז יש להם תפקיד הפוך, דהיינו להרחיק אותנו מהש"י, ע"כ נקראים אלו הכחות דפרודא בשם מנעולים, כי סותמים את שערי ההתקרבות ומרחיקים אותנו מהש"י. אבל אם אנו מתגברים עליהם, שלא ישפיעו עלינו לצנן אהבתו ית' מלבנו, הנה אז נהפכים המנעולים ונעשים פתחין, והחושך נהפך לאור, והמר למתוק כנ"ל. והוא, משום שעל כל מנעול ומנעול מקבלים אנו מדרגה מיוחדת בהשגחתו ית' ונעשים לפתחים, למדרגות של השגה בו ית', ואלו המדרגות שאנו מקבלים על הפתחים נעשו להיכלות החכמה. הרי איך שהמנעולים הפתחין, וההיכלין, הם ג' צורות העוברות על חומר אחד שלנו, דהיינו על הרצון לקבל שבנו, שמטרם שאנו הופכים אותו לקבלה ע"מ להשפיע נ"ר ליוצרנו, הופך החומר הזה לפי הטעם שלנו, את האור לחושך, ואת המתוק למר. כי כל הנהגות השגחתו ית' מרחיקות אותנו ממנו, ובעת ההיא נעשה מהרצון לקבל שבנו בחינת מנעולים. ואחר תשובתנו שזוכים אנו לקבלה ע"מ להשפיע, נעשו כל המנעולים לפתחין, ואח"כ נעשו הפתחין להיכלין כמבואר. וזכור זאת היטב לכל ההמשך כי לא אכפיל הדברים.
ומ"ש אמר כל מאן דבעי למיעל לגבאי, תרעא דא יהא קדמאה לגבאי: כבר ידעת היטב ענין התרעין כמ"ש בסמוך. וענין סוף כל תרעין, פירושו בחינה אחרונה שבהם, שאין עוד שפלה הימנה, ואפשר לכנותה מלכות דמלכות. ואומר שכדי לזכות בחכמה עלאה נעשה זה השער האחרון מכולם, אל השער הראשון להיכל החכמה עלאה. כי באמת כל השערים כולם משמשים לפתחין והיכלין של חכמת ה', אמנם חכמה עלאה, אי אפשר להשיג זולת בהשגת השער האחרון דוקא, כי להחכמה עלאה הוא הראשון.
וז"ש ודא איהי ראשית: היינו ​בראשית שבו פתח התורה, כי בראשית מורה על יראת ה' מבחינת השער האחרון, שהוא ראשית להשגת חכמה עלאה.