זהר

קי) כד הות סיהרא בשמשא בדבקותא חדא, הות סיהרא בנהירו. כיון דאתפרשא מן שמשא, ואתפקדת על חילהא. אזעירת גרמה אזעירת נהורא, ואתברון קליפין על קליפין. לגניזו דמוחא, וכלא תקונא דמוחא, ע"ד, יהי מארת חסר. וכל דא לתקונא דעלמא, ודא הוא דכתיב להאיר על הארץ.

פירוש הסולם

קי) כד הות סיהרא בשמשא בדבקותא חדא, הות סיהרא בנהירו: כשהיתה הלבנה עם השמש בדביקות ביחד, היתה הלבנה באור שלה. פירוש מתחלה היו ז"א ונוקביה, המכונים שמש ולבנה, בקומה שוה ודבוקים זב"ז, בסו"ה את שני המאורות הגדולים כמ"ש לפנינו, וז"ש כד הות סיהרא בשמשא בדבקותא חדא הות סיהרא בנחירו. כי אז היה להנוקבא, המכונה לבנה, כל האור שלה, ולא היתה צריכה לקבל כלום מז"א, המכונה שמש. אמנם לא יכלה הנוקבא להשאר במצב הזה, ונתמעטה מאורה וירדה לעולם הבריאה, ונעשתה שם ראש לשועלים, שהן ספירות דבריאה, כמ"ש לפנינו, וז"ש כאן.
כיון דאתפרשא מן שמשא, ואתפקדת על חילהא, אחר שנתפרשה הלבנה מהשמש, דהיינו שירדה לעולם הבריאה ונפקדה לראש על צבאות דבריאה, אזעירת גרמה, אזעירת נהורא, ואתברי קליפין על קליפין לנניזו דמוחא, מיעטה את עצמה, ומיעטה האור שבה, ונבראו קליפות על קליפות, דהיינו קליפות רבות, אלו למעלה מאלו, כדי לגנוז את המוח. דהיינו כמו שנתבאר (לעיל דף צ"ו ד"ה ביאור) שמכל מיעוט ומיעוט שנעשה באורות הנוקבא, נברא קליפה, ע"ש. ואלו הקליפות הן בסוד קליפה הקודמת למוחא, כנ"ל, וז"ש, לגניזו דמוחא. שאלו הקליפות מעלימים אור המוחין. וכלא תקונא דמוחא, וע"ד יהי מארת חסר, והכל נעשה לתיקון אור המוחין, שזולת הקליפה לא היה מתגלה הפירי כנ"ל. ועל כן כתיב יהי מארת חסר, שהוא לשון קללה, משום אלו הקליפות שיצאו בסיבת מיעוט הלבנה, שהיא הנוקבא, וכל דא לתקונא דעלמא, ודא הוא דכתיב להאיר על הארץ. וכל זה נעשה לתיקון העולם, וע"כ כתיב להאיר על הארץ. כי אלו הקליפות יצאו בסוד קליפה קדמה לפירי.