זהר

קי) ויאמר אל שרה אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את. וכי עד ההיא שעתא לא הוה ידע אברהם, דאשה יפת מראה הות. אלא, הא אוקמוה, דעד ההיא שעתא, לא אסתכל בדיוקנא דשרה, בסגיאות צניעותא דהות ביניהון, וכד קריב למצרים, אתגלייא איהי, וחמא בה.

פירוש הסולם

קי)​ ויאמר אל שרי וגו' יפת מראה את: ושואל וכי עד אז, עוד לא ידע אברהם שהיא אשה יפת מראה. ומשיב, אלא שבארוה, דעד אז לא היה מסתכל בצורתה של שרה, מרוב הצניעות שהיתה ביניהם. וכאשר קרב למצרים היא נתגלתה, וראה אותה. פירוש, כמ"ש לעיל בסמוך, בסו"ה, ויהי כאשר הקריב לבא מצרימה, שפירושו, שהקריב את עצמו ועשה מעשה קרובה למעשה מצרים, דהיינו שהמשיך הארת חכמה ממעלה למטה, והוא השפיע אותם אל שרה, ואלו המוחין מכונים אצלה יפת מראה, כי מראה וראיה רומזים על מוחין דחכמה, וזש"ה אחר שהקריב לבא מצרים, הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את. דהיינו אחר שקבלה ממנו המוחין בסוד הקרבה למצרים. וזה אמרו, דעד ההיא שעתא לא אסתכל בדיוקנא דשרה בסגיאות צניעותא וכו', כי אברהם ושרה היו מרכבה לדכר ונוקבא שמחזה ולמעלה דז"א, ששם החסדים מכוסים מחכמה, המכונה ראיה והסתכלות, וע"כ לא נסתכל בה. אלא כד קריב למצרים, דהיינו שהמשיך המוחין דחכמה ע"י קרבת מצרים כנ"ל, והשפיע אליה. אז אתגליא איהי וחמא בה, אז נתגלו החסדים שלה בהארת החכמה, המכונה ראיה, וע"כ ראה בה.