זהר

קי) למלכא דזמן רחימוי בסעודתא עלאה, דעביד ליה ליומא רשימא. הא רחימוי דמלכא ידע, דמלכא אתרעי ביה. אמר מלכא השתא אנא בעי למחדי עם רחימאי, ודחילנא דכד אנא בסעודתא, עם רחימאי, יעלון כל אינון קסטורי ממנן, ויתיבון עמנא לפתורא, למסעד סעודתא דחדוה, עם רחימאי. מה עבד אקדים ההוא רחימוי קוסטורין דירוקי, ובשרא דתורי, ואקריב קמייהו, דאינון קסטורי ממנן למיכל. לבתר יתיב מלכא עם רחימוי, לההיא סעודתא עלאה, מכל עדונין דעלמא. ובעוד דאיהו בלחודוי, עם מלכא, שאיל ליה כל צרכוי, ויהיב ליה. ואחדי מלכא עם רחימוי, בלחודוהי, ולא אתערבין אחרנין בינייהו. כך ישראל, עם קב"ה, בגין כך כתיב ביום השמיני עצרת תהיה לכם.

פירוש הסולם

קי) למלכא דזמן וכו': משל למלך שהזמין את אוהבו לסעודה שהוא עושה ביום מסוים, כדי שאוהב המלך ידע שהמלך רוצה בו. אמר המלך. עתה אני רוצה לשמוח עם אוהבי לבדו ואני מתירא, שאני אהיה בתוך הסעודה עם אוהבי, יבואו כל אלו השוטרים הממונים, וישבו עמנו אל השולחן, לסעוד סעודת השמחה עם אוהבי ביחד. מה עשה האוהב, הוא הקדים תבשילין של ירקות ובשר שור והקריב לאכול לפני אותם השוטרים הממונים, ואחר כך ישב המלך עם אוהבו, לאותה סעודה העליונה מכל מעדני עולם. ובעוד שהוא עם המלך בלבדו שואל ממנו כל צרכיו, והוא נותן לו, והמלך שמח עם אוהבו בלבדו, וזרים לא יתערבו ביניהם. כך ישראל עם הקב"ה, כנ"ל, משום זה כתוב ​ביום השמיני עצרת תהיה לכם.