זהר

קי) א״ל זיל לרבי אבא, דאנא אוליפנא מניה על מנת דלא לגלאה. אזל לגבי דרבי אבא, אשכחיה דהוה דריש ואמר, אימתי אתקרי שלימותא דכלא, כד יתיב קב״ה בכורסייא. ועד דלא יתיב בכורסייא, לא אשתכח שלימותא. דכתיב ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, משמע דכתיב אדם, דהוא כללא, ושלימותא דכלא. אמר ר׳ יהודה, בריך רחמנא דאשכחית לך בהאי. א״ל אי הכי הא כתיב יי׳ איש מלחמה, ולא כתיב אדם. א״ל יאות שאלת.

פירוש הסולם

קי) א״ל זיל לר׳ אבא וכו׳: אמר לו לך לר״א, כי אני למדתי ממנו על מנת שלא לגלות. הלך לר׳ אבא. מצאו שהיה דורש ואומר, מתי נקרא שלמות הכל, בשעה שהקב״ה יושב על הכסא, שהוא מלכות, ומטרם שיושב על הכסא, דהיינו מטרם שמתחבר עם המלכות, לא נמצא שלמות. שכתוב, ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, ומשכתוב, אדם, בשעה שיושב על הכסא, משמע, שהוא בשלמות, כי השם אדם הוא כלל, מד' פנים שבמרכבה, שכתוב, ודמות פניהם פני אדם, והוא שלמות הכל. אמר לו ר׳ יהודה ברוך הרחמן שמצאתי אותך בזה. אמר לו א״כ, הרי כתוב ה׳ איש מלחמה, ולא כתוב אדם, אמר לו, יפה שאלת.