זהר

קי) ובזה אמר עלת העלות, אני ראשון ואני אחרון, ובאת ו' דאמצעיתא, ומבלעדי אין אלקים. א״ל הא ודאי אתגליא לי, מה דלא ידענא עד השתא, ולא עתיד לאתגלייא, עד יומין דייתי מלכא משיחא.

פירוש מעלות הסולם

קי) ובזה אמר עלת וכו׳: ובזה היחוד של הא', אמר עלת העלת, שהוא א״א, אני ראשון דהיינו באות י׳ העליונה שממעל הו׳ ואני אחרון, באות י׳ התחתונה שמתחת הו', ובאות ו׳ שבאמצע, אמר ומבלעדי אין אלקים. אמר לו ר״א לר״ש, הרי ודאי נתגלה לי מה שלא ידעתי עד עתה, ולא עתיד להתגלות עד אחרית הימים שיבוא מלך המשיח.
ביאור המאמר: הא׳ כוללת בתוכה כל פרצופי אצילות, כמ״ש בזהר (בראשית א׳ אות קל״ח) בריש כלא א׳ רישא וסופא דכל דרגין, כי קוצה של יוד העליונה, הוא א״א, וי׳ עצמה היא או״א עלאין, וקוצו התחתון של י', ה״ס ישסו״ת הא', והו׳ שבאמצע א׳ בין היודין, היא ישסו״ת ב׳ וזו"ן הגדולים, וי׳ התחתונה היא ז״א ומלכות.
והנה צורת אות א', מורה על צמצום ב', דהיינו על עלית המלכות למקום בינה, ונודע שב׳ זמנים נתקנו בסבת עליה זו, שמתחלה בעת שמלכות עלתה לבינה סיימה המדרגה תחת החכמה, וסיום זה נקרא פרסא, ומשום זה נשארו במדרגה רק כתר חכמה, ובינה תו״מ יצאו מן המדרגה אל המדרגה התחתונה, וכיון שאין שם אלא ב׳ כלים כתר וחכמה אין שם רק ב׳ אורות רוח נפש, מטעם ערך הפוך שיש בין כלים לאורות, וחסר במדרגה ג׳ אורות עליונים, שהם: נשמה, חיה, יחידה. וזהו זמן קטנות. ואח״כ בזמן הגדלות, יורדת המלכות ממקום בינה דהיינו מן הפרסא, למקומה עצמה, ואז עולים ג׳ הכלים: בינה, תפארת, מלכות, ומתחברים אל המדרגה, וכיון שיש חמשה כלים, חוזרים ומתלבשים כל חמשת האורות נרנח״י, ואז יש ג״ר במדרגה וזהו זמן גדלות.
וכל זה רמוז בצורת הא׳, כי י׳ עליונה של א׳ ה״ס כתר וחכמה שנשאר במדרגה בזמן הקטנות. והקו שמתחת י׳ זו ה״ס הפרסא המסיימת המדרגה מתחת כתר חכמה. ובזמן הגדלות שמלכות יורדת מן הפרסא למקומה ובינה ותו״מ חוזרים ומתדבקים להמדרגה, אז מתחברת י׳ התחתונה אל הא'. באפן שי׳ העליונה רומזת על כתר וחכמה, וי׳ תחתונה רומזת על בינה ותו״מ שירדו וחזרו ועלו, והקו שביניהם רומז על הפרסא, שהוא הקו האמצעי שבא', ואז מתגלים ממנה כל המוחין של כל פרצופי אבי״ע.
ואין לשאול כיון שבעת גדלות כבר ירדה המלכות מן הפרסא למקומה, ובינה ותו״מ חזרו למדרגתם כמקודם, א״כ למה עדיין נמצא הקו המבדיל בין י׳ העליונה לי׳ תחתונה בתוך הא'. התשובה היא, כי אחר שבירת הכלים, נעשה תקון זה שהפרסא לא תתבטל לעולם, והיא נמצאת תמיד בבחי׳ ו״ק בלי ג״ר, כדי שתשמור על הארת חכמה הבאה למדרגה, שלא תתפשט ממעלה למטה, כמו שהיה בזמן שבירת הכלים, ולפיכך אעפ״י שנמצאות הג״ר בהא׳ בכל זאת מדרגת הפרסא נשארת קבועה בו"ק בלי ג״ר, וע״כ נמצא הקו בתוך הא׳ גם בזמן הגדלות. ואלו בינה תו״מ העולים למעלה מן הפרסא ומתחברים אל המדרגה אינם נעשים מדרגה אחת ממש, עם ב׳ הכלים כתר וחכמה, כי נשאר הפרש בין ב׳ הכלים כתר וחכמה שלא נפגמו מעולם, שלא יצאו ממדרגתם, לבין ג׳ הכלים בינה ותו״מ שיצאו ממדרגתם, ונפגמו בעת קטנות, ועתה חזרו. והפרש זה עושה אותם לב׳ קוים ימין ושמאל, שכתר וחכמה נעשו לקו ימין, ובינה ותו"מ לקו שמאל.
ונמצא שצורת א׳ כוללת לכל המדרגות דאצילות: כי קוץ י׳ העליונה ה״ס א״א. וי' העליונה הקודמת לקו האלכסוני מורה על או״א עלאין. וקו האלכסוני ה״ס ישסו"ת. וי׳ תחתונה ה״ס זו״ן הדבוקים בבינה ותו״מ שנפלו מישסו״ת הן בקטנות והן בגדלות.
וזה אמרו (באות ק״ז) ודאי דא רזא דחב במחשבה עלאה, דאסתלק י׳ מן א׳ כי ע״י החטא עלה מקום הסיום שבמלכות לבינה, ונסתלקו אורות דג״ר מן המדרגה, ונשארו באורות דנפש רוח, בכלים דכתר חכמה, ואורות דג״ר הנרמזים בי׳ העליונה נסתלקו, והיינו דאסתלק י׳ מן א׳. ואשתארת ו״י היינו האורות דנפש רוח המאירים בזמן הקטנות. בגין דאסתלק מתמן עלת העלת, היינו אור היחידה שהוא בחי׳ א״א וכתר, דאיהי מחשבה סתימא באת י׳ מן א׳ המאיר בפנימיות או״א עלאין, שבהם עוד מאיר הצמצום הראשון והם נבחנים למים עליונים, מטרם שנגלה הקו האלכסוני שבא׳ שהוא הסיום החדש של הצמצום ב'. דלית יחודא בר מינה, כי בגדלות עולים ישסו״ת עם זו״ן לראש א״א ונעשו שם כל הפרצופים אחד, ויחיד. משא״כ בקטנות שג״ר מסתלקים, ובינה ותו״מ יורדים למדרגה התחתונה. והמדרגות מתחלקות. ודא איהו כי ידע שמי וגו׳ שם י׳ דלית לעילא מניה כלל, כי אחר צמצום הב׳ נעשה א״א למשפיע בכל פרצופי אצילות דלית לעילא מניה כלל, אלא ההוא דברא כלא, דהיינו עתיק, כי א״ק שלמעלה מעתיק אינו נחשב כלל למשפיע לאצילות להיותו מתוקן במלכות דצמצום א׳ כנ״ל, ומלכות שלו נגנזה ברישא דלא אתידע.
ואחר עליית בינה ותו״מ, ונתחברו שוב אל המדרגה, בבחי׳ קו שמאל הנה ההפרש בין ימין ושמאל ברוחניות פירושו שהימין הוא אור חסדים, ושמאל הוא אור חכמה. והיינו כי כתר חכמה הנשארים תמיד בהמדרגה, גם בעת קטנות, עם אור חסדים, הם מסתפקים באור חסדים זה, גם בעת גדלות, אחר שירדה המלכות מבינה, משום שאור זה לא נפגם, ואינם רוצים לקבל את אור החכמה והג״ר שחזרו עתה עם חזרת בינה ותו״מ אל המדרגה, וע״כ נבחנים כתר וחכמה לימין וי׳ עליונה שבא'. ובינה ותו״מ אלו, שבחזרתם אל המדרגה הביאו את אור החכמה וג״ר אל המדרגה, הם מחשיבים את אור החכמה, ואינם רוצים להתחבר עם כתר וחכמה שהם מחזיקים באור החסדים שהיה להם בזמן הקטנות, וע״כ נבחנים בינה ותו״מ לקו שמאל וי׳ תחתונה, או ד׳ שבא׳.
וזה נבחן למחלוקת של הימין והשמאל, כי כל קו רוצה להשליט את בחינתו עצמו ורוצה לבטל שליטת חברו, שקו הימני להיותו שורש המדרגה ובלתי נפגם רוצה לבטל שליטת קו שמאל ולהכניעו כיחס השורש אל הענף שלו וקו השמאלי בהיותו מחזיק לאור החכמה שהוא גדול מאור החסדים, ע״כ כחו גדול לבטל את אור החסדים, ומסבת מחלוקת זו שניהם אינם מאירים, כי אור החסדים שבקו ימין חסר מאור החכמה, והוא כגוף בלי ראש. ואור החכמה שבקו שמאל הוא חשך לגמרי מפני שאין אור החכמה יכול להאיר בלי חסדים. ואין תקון למחלוקת זו אלא ע״י קו האמצעי המיחד את הימין והשמאל שהימין מאיר ממעלה למטה, והשמאל ממטה למעלה, ואז מתלבשת החכמה בחסדים ומאירה. והחסדים נכללים בהארת חכמה ונשלמים בג״ר וראש.
וזהו ענין ב׳ המצבים שיש בזו״ן, כנודע בסוד שני המאורות הגדולים, שבמצב הא׳ המלכות מקבלת חכמה, מקו שמאל דבינה, וקומתה שוה לז״א וגדולה כמוהו, ואז קטרגה הלבנה שהיא מלכות, ואמרה אי אפשר לב׳ מלכים להשתמש בכתר אחד, כי החכמה שלה לא האירה מחמת חוסר חסדים. ובכדי שתוכל להאיר לתחתונים נאמר לה, לכי ומעטי עצמך, שתמעט עצמה מן המדרגה הגדולה ההיא להיות בשוה עם ז״א, אלא שתרד למטה ממדרגת ז״א ולקבל כל אורותיה מן ז״א שה"ס אור השמש, וה״ס הקו האמצעי, ונמצאת החכמה שנותן לה כלולה מחסדים, וזהו מצב הב׳ שאז היא מאירה לתחתונים הן חכמה והן חסדים. וז״ס ב׳ הציורים שבאות א׳, הציור של מצב הא׳, שאז הזו״ן במחלוקת, והחכמה שבמלכות היא בבחינת חשך ואינה מאירה ה"ס הציור של א׳ בי׳ ו׳ ד', שמלכות נקראת בשם דלת מלשון דלה ועניה וציור שני של הא׳, בסוד י׳ ו׳ י׳ רומז על מצב הב׳ של המלכות, שהיא בזווג עם ז״א פב״פ ומאירה לתחתונים הן חכמה והן חסדים, ורמוזה בי׳ התחתונה שבא׳.
וזה אמרו (באות ק״ט) האי א׳ דתמן ו״י דהיינו א׳ בציור של י׳ ו׳ י׳ הרומזת למצב הב׳ בעת שזו"ן הם בזווג פב״פ, לעילא מן א׳ מן אהי״ה הרומזת על החסדים דבינה, ומכל שמהן המאירים בזמן שזו"ן הם במצב אחורים. א״ל ברי אית א׳ וכו׳ שהיא בציור יו״ד ודא א׳ של אהיה א מן אדנ״י הרומזת לחסדי הבינה הממתיקים את הדינים שבמלכות, וז״ס אדנ״י א׳ דין. אבל עוד נמצאת במחלוקת ולא חזרה למצב הב׳ להכלל בז״א. אבל האי א׳ שהיא בציור יו״י דהיינו במצב הב׳ שזו"ן הם פב״פ, ומלכות מקבלת מז״א ומאירה בחכמה וחסדים, סופה כתחלתה ותחלתה כסופה, כי אז זו"ן עולים לאו"א והתחתון העולה לעליון נעשה כמוהו ונקראת בשם י׳, כמו י׳ הראשונה של הא'.
וזה אמרו (באות קי״א) ובזה אמר עלת העלות שהוא א״א המרומז בקוץ העליון של י׳ ראשונה שבא׳, המאיר ומתלבש בתוך או"א וזו״ן, אני ראשון בסוד י׳ ראשונה שבא׳ הרומזת לאו״א עלאין, ואני אחרון בסוד י׳ תחתונה שבא׳ הרומזת לזו"ן, ובאת ו׳ דאמצעיתא שה״ס ישסו״ת, וקו האמצעי, ומבלעדי אין אלקים כי סוד שם אלקים, מתחלק לב׳: מ״י אל״ה שמ״י רומז לחסדים, ואל״ה רומז להארת חכמה, וע״י קו האמצעי מתייחדים החכמה והחסדים יחד, ונקראים בשם אלקים.