זהר

קיט) ועל דא יהושע לא מית, אלא בעיטא דנחש דא, דקריב ופגים משכנא כדקדמיתא. ודא הוא רזא דכתיב, יהושע בן נון נער. דאע"ג דאיהו נער לתתא, לקבלא נהורא, לא ימיש מתוך האהל, כמה דאתפגים דא, הכי נמי אתפגים דא אע"ג דזינא קדישא הוה ליה, כיון דאתפגים סיהרא, הכי הוא ודאי לא אשתזיב בלחודוי מניה, מההוא גוונא ממש, והא אתמר.

פירוש הסולם

קיט) ועל דא יהושע וכו': וע"כ יהושע לא מת אלא בעצה של הנחש הזה שקרב ופגם המשכן, שהיא המלכות, כמקודם לכן. וזה הוא סוד שכתוב, יהושע בן נון נער, שאע"פ שהוא נער למטה, דהיינו בבחינת מטטרון שנקרא נער, המקבל אור מן המלכות, לא ימיש מתוך האהל, שפירושו, שהוא דומה להאהל, שהיא המלכות, וכמו שנפגם זה האהל, כך נפגם זה, יהושע, אע"פ שהיה לו העדי הקדוש מהר סיני, כי כיון שנפגמה הלבנה כך הוא ודאי שלא ניצל בלבדו ממנה, מאותו הפגם ממש. וכבר למדנו.