זהר

קיט) ולא יהיב לון לנשי חרשיא, דיכלון לאבאשא בהו לבני נשא, בגין דאינון מיין דאתלטיין, וקב"ה בעי לדכאה לון לישראל, ולמהוי קדישין, דכתיב וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם.

פירוש הסולם

קיט) ולא יהיב לון וכו': ולא יתן אותם לנשים מכשפות, שיכולות להזיק עמהם בני אדם, משום שהם מים המאררים, והקב"ה רצה לטהר את ישראל, ושיהיו קדושים, שכתוב,​ וזרקתי עליכם מים טהורים וגו'.
ביאור המאמר. כי יש ב' בחינות דין, א) הנעשה מכח עלית המלכות לבינה, שאז נופלים ממנה אתוון אל"ה דאלקים, ונשארת משום זה בו"ק בלי ראש. ב) הם הדינים הנמשכים מקו שמאל כל עוד שלא נכלל בקו ימין, שה"ס הדינים של נקודת השורק, (כנ"ל דף כ"ה ד"ה ואלו).
וזה אמרו (באות ק"י) אית רוגזא דאיהו מברכא מעילא ומתתא, רוגזא היינו דין, וה"ס הדינים דבחינה א' הנ"ל, הבאים מכח עלית המלכות לבינה, ודינים הללו הם מבורכים למעלה בבינה ולמטה בזו"ן, כי לולא הדינים הללו לא היו מוחין לזו"ן ולתחתונים, (כנ"ל בראשית א' דף ז' ד"ה וכבר, ע"ש) ואקרי ברוך, כי הוא מקור כל הברכות שבעולם דהיינו המוחין וכל מיני הארות כנ"ל, והיינו בבינה עצמה, אבל כשהדינים ההם נמשכים לזו"ן אינם נקראים ברוך אלא מבורך כמ"ש להלן. דכתיב ברוך אברם וכו'. כי ב' הקוין ימין ושמאל הם מבינה, וע"כ הם נק' ברוך, אצל אברהם, שהוא קו ימין. שבדינים הללו הכה המלכים. ואית רוגזא דאיהי אתלטיא לעילא ותתא, שה"ס הדינים הנ"ל שבבחינה ב', הנמשכים משליטת קו השמאל שאינו נכלל בימין, והיא נתקללה, במיתה הנמשך מנחש הקדמוני, בסוד לא זכי הא רע, שאם אינו זוכה, דהיינו שממשיך מקו שמאל ממעלה למטה, שזה היה החטא דעצה"ד, אז מתגלה הנקודה דמנעולא, שה"ס המלכות דצמצום א' במסך דבחי"ד, שאינה ראויה לקבל אורות החיים וע"כ האדם מת עם התגלותה, שז"ס ביום אכלך ממנו דהיינו שתמשיך הארת השמאל ממעלה למטה, מות תמות. כי תתגלה נקודת המלכות דמדת הדין שבצמצום א', וכל אורות החיים יסתלקו, הרי שרוגזא זה, שהוא הדינים דהארת השמאל נתקללו בקללת נחש הקדמוני שנאמר עליו ארור אתה מכל הבהמה וגו' שסופו מיתה. ועל בחינה זו, שהיתה ג"כ בשמעון ולוי, נאמר, ארור אפם כי עז, וע"כ יש ברוגזא שלהם רציחה, דהיינו הריגת אנשי שכם, כי הוא רוגזא דאתלטיא, המביא מיתה.
וז"ש מסטרא דדינא קשיא וכו', מסטרא דיצחק, נפקו תרין בנין, חד מבורך, וחד דאתלטיא וכו'. יצחק ה"ס קו שמאל דז"א, ששליטתו בפני עצמו בלי ימין הוא דינא קשיא, וממנו יצאו שני בנים, שהם ב' בחינות רוגזא הנ"ל, יעקב היא בחינה א', אבל מתוך שאינו בחינת בינה, כמו אברהם, אינו נקרא ברוך אלא מבורך, כנ"ל. כי ה"ס קו אמצעי דז"א. ועשו ה"ס הדינים דבחינה ב' הנ"ל דאתלטיא.
והנה בלילה, כשהאדם ישן, יש בו ג"כ הדין דבחי"ב הנ"ל שהיא רוגזא דאתלטיא. כי הלילה ה"ס שליטת קו שמאל, שע"כ מסתלקים אז האורות, וע"כ מסתלקת נשמתו של אדם. אמנם הסתלקות האורות הללו אינם מיתה ממש, כמו בגילוי נקודת המלכות דצמצום א' הנ"ל, אלא נבחן לשינה, ועכ"ז יש בו בחי' התכללות ממיתה ג"כ, והוא מכח הקללה דעצה"ד, אשר שליטת השמאל תגלה אותה נקודה הממיתה לאדם. וע"כ יש בה ג"כ אחד מששים ממיתה.
וזה אמרו (באות קי"ד) ועל דנשמתא קדישא נפקת ואסתלקת מניה, דהיינו מכח שליטת השמאל בלי ימין, שריא רוחא מסאבא על ההוא גופא, דהיינו טומאת נחש הקדמוני שסופו מיתה, וכד נשמתא אתהדרת לגופא, אתעבר ההוא זוהמא, והא אתמר דידוי דבר נש וכו', פירוש. כי ידים של אדם ה"ס הכלים של הג"ר, שה"ס חג"ת הנעשים בעת גדלות לחב"ד. ועם ביאת הנשמה בבקר, מקובלת רק בחינת ו"ק אל הגוף, ולא ג"ר, וע"כ נבחן שהידים עוד לא נטהרו מזוהמתן שקבלו בלילה. וכד נטיל ידוי כדקא חזי, דהיינו שהמשיך הג"ר, אתקדש ואקרי קדוש, כי מוחין דג"ר נמשכים מאו"א, הנקראים קדושים, וע"כ נקרא גם האדם קדוש. שז"ס שאו ידיכם קודש וגו'. טהרה, נופל על שלמות הכלים, שמקודם לכן כשהיה המלכות כלולה בבינה, היה כח הצמצום שבמלכות מעורב בכל הכלים של הבינה, ולא היתה ראויה משום זה לג"ר, ואח"כ, שע"י הארה עליונה שלמה, מורידה הבינה את כח הצמצום הזה למקומו, וג' אתוון אל"ה חוזרים אליה, נבחן שהכלים שלה נטהרו מכח הצמצום וראוים לג"ר. קדושה, נופל על המוחין שמקבלת מאו"א עלאין שהם נק' קודש.
והורדת המלכות מן הבינה למקומה באה ע"י הארה עליונה מן ע"ב ס"ג דא"ק שאין צמצום ב' נוהג שם, וע"כ הארתו בכל מקום שבאה מורידה משם כח המלכות והצמצום מן הבינה למקומה דהיינו למלכות. כמ"ש לעיל (בהקדמת ספר הזהר דף כ"ב ד"ה ואגליף) כן אחר שנשלמו ונטהרו הכלים דבינה, הנה השפע שלה שלם ובכל מקום שהשפע שלה באה מורידה כח הצמצום מהכלים דבינה אשר שם, והם נעשים ג"ר.
וזה אמרו, והיך בעי לאתקדשא, בעי חד כלי וכו', כי כלי העליון ה"ס בינה, אשר הכלים שלה כבר נטהרו מכח הצמצום של המלכות שנתערבה בה, המים ה"ס השפע השלם שבבינה זו הטהורה. והידים של האדם, ה"ס הכלים דחג"ת שצריכים להטהר מכח הצמצום וזוהמת הנחש שקבלו בלילה בעת שינה. וכלי התחתון, ה"ס המלכות הבלתי נמתקת בבינה, שהיא שבויה בקליפות דבי"ע.
ועל ידי המים מכלי העליון, שהם שפע מכלים הטהורים דבינה, הנשפכים על הידים, שהם כלים דחג"ת, יורד משם כח הצמצום של המלכות שנתערב בהם, למקומו, דהיינו אל המלכות הבלתי נמתקת, שהיא כלי התחתון. ונמצא כל כח הצמצום והדינים יורדים לכלי התחתון והכלים דחג"ת של האדם שהם הידים מטוהרים עתה מכל כח צמצום ודין וטומאה, ומקבלים מוחין שלמים דג"ר הנקראים קדושה. והכלים דחג"ת נעשים לחב"ד, וז"ש, ודא כלי לקבלא מסאבו ודא לאתקדשא מניה. כי כח הורדת המלכות מבינה בא מכלי עליון, שעי"ז מקבלים החג"ת מוחין הנקראים קדושה. ומקום ירידת המלכות וכחות הצמצום והדין והטומאה היא כלי התחתון. וזהו שמסיים בסוד הכתוב, וזרקתי עליכם מים טהורים, דהיינו שפע השלם הבא מכלים טהורים שכח הצמצום כבר הורד מהם, שבכל מקום בואו מוריד כח הצמצום מכלים דבינה אשר שם והם נטהרים, והיינו וטהרתם מכל טומאותיכם וגו', כנ"ל.