תוכן

קיט) אבל צריך שתדע, כי כאשר מנחיל ז"א לנוק' את הכלי הנזכר, אינו נותנו כולו אליה, אבל נחלק לחצאין, וחציו נוטלו ז"א לעצמו, וחציו נותנו לה מיסוד שבו אל היסוד שבה בביאה ראשונה. וענין החלוקה היא כך, כי הנה בתחילה היה הכלי הזה הוי"ה אחת דיודי"ן כנ"ל, ועתה נעשית שתי הויו"ת דמילוי דההי"ן, כי שתי היהי"ן הם יו"ד אחת. ונמצא כי הרוחא דשביק ז"א בנוקביה בביאה ראשונה, היא הוי"ה א' במילוי היהי"ן שהיא בגימטריא ב"ן, כמבואר אצלנו בדף רנ"ד ע"ב בפרשת פקודי. ובסדר השכיבה של לילה, בענין ק"ש שעל המטה, ביארנו בענין זה, וע"ש איך בכל לילה ולילה מזדווגים אבא ואמא בחצות הלילה לעשותה כלי, ומזווג זה נמשך אל הזווג האחר של ז"א ונוקביה אחר חצות לילה, לעשותה כלי גם היא. ואח"כ ביום חוזרים אבא ואמא להזדווג, בסוד זווג גמור של ביאה שנית לצורך הולדה בקראת שמע, ומזווג ההוא נמשך אל ז"א ונוקביה, להזדווג גם הם בתפלת שמונה עשרה, בשים שלום, בסוד זווג גמור שני לצורך הולדה גם הם. וזה הדבר מתמיד תמיד, ושם נתבאר גם כן בחי' הרי"ו העליון, שהוא כלי הנוקבא אימא. והרי"ו תחתון שבנוקבא דז"א. ובדרוש יצחק ובנימין וחבקוק, הארכתי בפרטות, בענין האי רוחא דשביק בה בעלה מה ענינו, וע"ש. ובאדרת האזינו בענין ספירת היסוד דז"א, ביארתי היטב ענין בנימין, שהוא רוחא הנזכר, ומהיכן מקורו וע"ש.