זהר

קיט) אנא שאיל מהם, פשרא דחמית. פתחו ואמרו, נושא עון חמיתא. אמר, דא הוא תקונא תניינא. יתיב. א״ר שמעון, האידנא אתבסם עלמא. בריך אנת ר׳ חזקיה, לעתיקא דעתיקין.

פירוש הסולם

קיט) אנא שאיל מהם וכו׳: אני שאלתי מהם פשר הדבר שראיתי. פתחו ואמרו, נושא עון, ראית. אמר, זה הוא התקון השני. ישב. א״ר שמעון, עתה נתבשם העולם. דהיינו המלכות שנקראת עולם, נתבשמה ונמתקה בבינה, ע״י התקון הזה. ברוך אתה, ר׳ חזקיה, לעתיק העתיקין.
פירוש. השם נושא עון, הוא על הבינה, שאע״פ שהיא נקייה מכל צמצום ודין, לקחה לתוכה את המלכות דמדת הדין המצומצמת, ומשום זה נתמעטה הבינה, ונעשתה למעוות דהיינו ו״ק בחסרון ג״ר. שז״ס נושא עון. והיא עשתה זאת כדי לתקן את זו״ן במדת הרחמים שיהיו ראוים לקבל אורות דגדלות (כנ״ל ב״א דף ז׳ ד״ה וכבר) ולפיכך בי״ג מדות שבתורה שהם של ז״א נק׳ תקון ב׳ הזה בשם רחום, כי בזה נמתקה המלכות במדת הרחמים. וההפרש מהשמות די״ג תיקוני דיקנא דא״א, שבמיכה, וי״ג תי״ד דז״א שבתורה. הוא, כי א״א הוא השורש המשפיע אותם אל ז״א. ולפיכך תקון הא׳ דא״א הוא, מי אל כמוך. להיות בו אל תקיף וגבור השורשי, ותקון א׳ דז״א שבתורה, הוא אל, סתם, להיותו מקבל התוקף מא״א. ותקון הב׳ דא״א הוא נושא עון, שמורה על הבינה שנושאת המעוות של המלכות כדי להשפיע רחמים לזו״ן. וע״כ תקון הב׳ דז״א, הוא רחום. דהיינו שמקבל הרחמים.