זהר

קיט) דחיל ההוא ב״נ, ובעי לאתטמרא ולא יכיל. כיון דחמי דלא יכיל, הוא פתח עינוי, ואית ליה לאסתכלא ביה, ואסתכל ביה בעיינין פקיחין. וכדין הוא מסיר גרמיה ונפשיה. וההוא שעתא, הוא עידן דדינא רבא, דב״נ אתדן ביה בהאי עלמא. וכדין רוחא אזלא בכל שייפי גופא, ואשתאיל מינייהו, ושאט בכל שייפין, ואזדעזעא לכל סטרין וכל שייפי גופא כלהו מזדעזען.

פירוש הסולם

קיט) דחיל ההוא ב״נ וכו׳: מפחד האדם ורוצה להסתתר ואינו יכול. כיון שרואה שאינו יכול, הוא פותח את עיניו. ויש לו להסתכל בו. ומסתכל בו בעינים פקוחות. ואז הוא מוסר עצמו ונפשו. והשעה ההיא היא העת של הדין הגדול שאדם נידון בעולם הזה. ואז הולך הרוח בכל אברי הגוף ונפרד מהם. ומשוטט. בכל האברים, ומזדעזע לכל הצדדים. וכל אברי הגוף כולם מזדעזעים.