זהר

קיט) ות"ח, לאו דא בלחודוי הוא, אלא בכל אתר דבעיין ישראל לאתדכאה מחובייהו, קב"ה יהיב לון עיטא לקשרא מארי דדינא, ולבסמא להו באינון קרבנין ועלוון, דקרבין קמי קב"ה, וכדין לא יכלין לאבאשא. וההוא יומא יתיר על כלא, כמה דמבסמין ישראל לתתא לכלא, הכי מבסמין לכל אינון דאית להו דלטורא וכלא קרבנא הוא ופולחנא דקב"ה.

פירוש הסולם

קיט) ות"ח לאו דא וכו': ובוא וראה, לא זה בלבד הוא, אלא בכל מקום שצריכים ישראל להטהר מעונם, הקב"ה נותן להם עצה לקשר בעלי הדין, שלא יקטרגו, ולבשם אותם, באלו הקרבנות והעולות, שמקריבים לפני הקב"ה (כמ"ש בפרשת נח דף מ"ב ד"ה ות"ח ובדף מ"ח ד"ה ועם, ע"ש כל ההמשך) ואז אינם יכולים להרע, וביום ההוא, דיוה"כ, יותר מכל, וכמו שישראל למטה מבשמים הכל, ע"י שני השעירים, כך מבשמים לכל המקטרגים. והכל הוא קרבן ועבודת הקב"ה.