פירוש הסולם
קיט)
ת"ח ביומא דא וכו': בוא וראה,
ביום הזה, העמים עכו"ם משלימים ומסיימים הברכות שלהם, ושורים בדין. וישראל, ביום הזה, מסיימים הדינים שלהם ושורים בברכות, כי ביום האחר, דהיינו
בשמיני עצרת, עתידים להשתעשע עם המלך, לקחת ממנו ברכות על כל ימות השנה, ובשמחה ההיא לא נמצא עם המלך רק ישראל לבדם. ומי שיושב עם המלך ולוקח אותו לבדו, כל מה שרוצה הוא מבקש, והמלך נותן לו. וע"כ ישראל מתחילים לקבל הברכות, ועמים העכו"ם מסיימים ברכותיהם. וע"כ כתוב, אהבתי אתכם אמר ה'.
פירוש. כי אומות העולם אחוזים בקו שמאל, שמשם הארת החכמה, ואינם יכולים לקבל מקו ימין שהוא חסדים, כי שורשם רק בשמאל בלבד הוא. ולפיכך
בז' ימי סוכות שהחכמה נמשכת בהם מקו שמאל, ע"י מעשה המצוות כנ"ל, מקבלים אז אומות העולם את ברכותיהם. וז"ס ע' פרים שאנו מקריבים בז' ימי החג כנגד ע' אומות, שמשם יניקתם. ונמצא שביום הז' אחר חבטת הערבה, שכבר נפסקה המשכת החכמה, נפסקו הברכות מן האומות, כי אין להם עוד ממה לינק. וז"ש,
ביומא דא שלמין ומסיימי עמין עכו"ם ברכאן דלהון, שכבר נפסקה ביום הזה המשכת החכמה שהיא כל הברכות שלהם,
ושראן בדינא, כי אינם יכולים לינק חסדים מימין כנ"ל. והם בריקנות. אבל ישראל, שהם דבוקים בקו אמצעי, שמשם החסדים, וכל שורשם הוא שם, נמצא, שהחכמה הנמשכת בז' ימי החג מקו שמאל, כיון שאינה נמשכת אלא עם דינים, הרי אחר שנסתיימה הארת החכמה נסתיימו הדינים שעמה, וז"ש,
וישראל ביומא דא מסיימי דינין דלהון, משום שאין ממשיכים יותר הארת חכמה,
ושראן בברכתא, דהיינו בחסדים הנמשכים מקו אמצעי שהוא שורשם.
דהא ליומא אחרא וכו' ברכאן לכל שתא, כי מזווג ז"א ומלכות שביום שמיני עצרת נמשכות ברכות לישראל דהיינו חסדים לכל השנה. וז"ש
ובההוא חדוותא לא משתכחי במלכא אלא ישראל בלחודייהו שבהיות השמחה מהשפעת החסדים, שאין שום אומה יכולה לקבל אותם רק ישראל בלבד, נמצא שאין אז עם המלך, אלא ישראל בלבד. וע"ד
ישראל שראן ועמין עכו"ם מסיימי, כי הארת השמאל שהוא משורשם של האומות הסתיימה, ואין להם עוד מה לינק. והארת קו האמצעי שהוא משורשם של ישראל מתחילה בשמיני עצרת ונמשכת בכל השנה, שהיא הארת החסדים (כנ"ל באות קי"ג).
