זהר

קיח) ארים ר' אבא קליה, ואמר, ווי ר' שמעון, אנת בחיין, ואנא בכינא עלך. לא עלך בכינא, אלא בכינא על חברייא, ובכינא על עלמא. רבי שמעון כבוצינא דשרגא, דאדליק לעילא ואדליק לתתא. ובנהורא דאדליק לתתא, נהירין כל בני עלמא, ווי לעלמא, כד יסתלק נהורא דלתתא בנהורא דלעילא. מאן ינהיר נהורא דאורייתא לעלמא. קם ר' אבא ונשיק לר' חייא. א"ל מלין אלין הוו תחות ידך, וע"ד קב"ה שדרני עד הכא, לאתחברא עמכון זכאה חולקי.

פירוש הסולם

קיח) ארים ר' אבא וכו': הרים ר"א קולו ואמר, אוי ר' שמעון, אתה בחיים, ואני כבר בוכה עליך. לא עליך אני בוכה, אלא אני בוכה על החברים, ואני בוכה על העולם. שישארו יתומים ממך אחר פטירתך מן העולם. ר' שמעון הוא כאור הנר הדולק למעלה ודולק למטה. ובאור שהדליק למטה מאירים כל בני העולם. אוי לעולם כשיסתלק האור שלמטה ויבא בתוך האור של מעלה. מי יאיר אור התורה לעולם. קם ר' אבא ונשק לר' חייא. אמר לו דברים אלו היו תחת ידך, ע"כ, שלחני ה' עד כאן להתחבר עמך, אשרי חלקי.