זהר

קיח) נהרין מניה תרין נהורין דאינון ארבע. ואלין נהורין מתהפכין בגוונין, והכא איהו להט החרב המתהפכת, אלין אינון נהורין דמתהפכן שננא דחרבא. ואילו קיימי על היכלא דלתתא, בגין דהאי להט החרב, קיימא על אינון ע' נהורין דבי דינא מהכא, כל אינון דיינין דינא, חרבא תלייא על רישייהו מלעילא.

פירוש הסולם

קיח) נהרין מניה תרין נהורין דאינון ארבע, ואלין נהורין מתהפכין בגוונין, והכא איהו להט החרב המתהפכת, מאירים ממנו, מן הרוח הלוהט, ב' אורות שהם ד', שהם בחינת ד' סטרין הנ"ל, ואלו האורות מתהפכים במראיהם, והם נקראים ​להט החרב המתהפכת, אלין אינון נהורין דמתהפכן שננא דחרבא, אלו הם האורות המתהפכים ונעשים להט החרב, ואלין קיימי על היכלא דלתתא, בגין דהאי להט החרב קיימא על אינון ע' נהורין דבי דינא, ואלו האורות עומדים על האורות שבהיכל שלמטה מכאן, הנקרא היכל הזכות, משום שלהט החרב הזה עומד על ע' האורות שבבית דין, הנמצאים בהיכל הזכות.
ביאור הדברים. כי נתבאר במראות הסולם דף ס"ה אות י"ג, שאלו ג' היכלות, דהיינו היכל הזכות והיכל ברקא והיכל הרצון, הם בחינת עי"מ דפנים, אשר היכל הזכות הוא ו"ק דפנים, המכונה עיבור יניקה, והיכל ברקא הוא ו"ק דג"ר דפנים. והיכל הרצון הוא ג"ר דג"ר דפנים, ע"ש. והזהר מביא להלן בסוף היכל השביעי, אשר אברהם לקח היכל ברקא שבכאן, ויצחק לקח היכל הזכות. כי בהיות כאן בחינת מוחין דפנים, ע"כ אפילו הו"ק דג"ר הצריכים להאיר בהיכל ברקא, שהם נמשכים מסוד בינה החוזרת לחכמה, שה"ס יצחק, לא יוכלו להאיר בקביעות בהיכל שבכאן, אלא רק בדרך התכללות הרוחין, כמ"ש להלן, דהיינו רק בעת ההתכללות, ושלא בעת התכללות מאיר כאן רק אברהם בלבד, שהוא קו ימין חסד. ויצחק, שה"ס בינה ששבה לחכמה, מאיר רק בהיכל הזכות, ובבחינת ו"ק בלי ג"ר. שז"ס ע' נהורין אשר שם, שהם נגד ז"ס תחתוניות שכל אחת כלולה מעשר, והם ע'. אבל הג"ר אינם יכולים להאיר שם בהיכל הזכות, כנ"ל, ונשארו כאן בהיכל ברקא בבחינת גבורות ודינים, בלי האור השייך להם, כי האור שלהם הוא בחינת יצחק, והוא אינו כאן אלא בהיכל הזכות.
וכבר ידעת, שאלו ב' רוחין שבהיכל, ה"ס עי"מ דפנים ועי"מ דאחור, הכלולים בכל היכל והיכל, אשר רוח העליון הוא בחינת עי"מ דפנים שבהיכל, ורוח התחתון הוא בחינת עי"מ דאחורים שבהיכל. (כמ"ש לעיל דף מ"ג ד"ה ובזה. ע"ש) ולפי"ז נמצא, אשר רוח העליון שה"ס עי"מ דפנים המקובלים מאו"א עלאין, היא ממותק כולו ע"י אברהם, דהיינו אור החסד השולט בהיכל זה, כי מוחין דפנים הם כולם אור החסדים, המכונים אוירא דכייא כנודע. מה שאין כן רוח התחתון שהיא בחינת עי"מ דאחורים, שה"ס מוחין המקובלים מישסו"ת, שבהם הי' יוצא מאויר, והבינה שב להיות חכמה, (כנ"ל בבראשית א' דף ט' ד"ה ועביד) הנחשב כאן לבחינת שמאל, ולבחינת יצחק, אין לרוח הזה שום מיתוק מאברהם, שכולו ימין, ואין בו משמאל ולא כלום, וע"כ נשאר בבחינת דינים. ולפיכך הוא נקרא בשם רוחא מלהטא, שהוא לוהט תמיד בשלהבת הדינים, וה"ס להט החרב המתהפכת.
וז"ש ועלין קיימי על היכלא דלתתא וכו', כי אלו האורות שברוחא מלהטא, הם בחינת ג"ר דיצחק, שלא יכלו לבא בהיכל הזכות ונשארו בהיכל ברקא שבכאן בבחינת דינים, וע"כ נבחן שהם עומדים על היכל הזכות, כלומר שהם ג"ר שלהם. וז"ש בגין דהאי להט החרב קיימא על אינון ע' נהורין דבי דינא, כי ע' נהורין שבהיכל הזכות ה"ס ז"ס תחתוניות שכל אחת כלולה מיוד, והאורות להט החרב שבכאן הם ג"ר שלהם, המשלימם לעשר. מהכא, כל אינון דיינין דדייני דינא, חרבא תלייא על רישייהו מלעילא: מכאן נשמע, שכל הדינים הדנים דין, חרב תלויה על ראשיהם מלמעלה. פירוש. כי אלו ע' נהורין, שומרים את עצמם שלא ימשכו כלום מבחינת האורות שלהם שברוח מלהטא שבכאן, להיותם בבחינת להט החרב, דהיינו שמלאים דינים. וע"כ נבחן להט החרב לבחינת שומר עליהם, שידונו דין צדק, ולא יקחו יותר ממדרגתם. וצריכים לזכור כאן כל המתבאר לעיל בסוד ע' נהורין אלו.