פירוש הסולם
קיח)
ויומא רביעאה איהו יומא מאיס מבונים כד"א אבן מאסו וגו': ויום הרביעי, שהוא מלכות דדוד, הוא יום שנמאס אל הבונים, כמו שכתוב אבן מאסו הבונים וגו', וכן כתוב בני אמי נחרו בי. פירוש,
אבן הוא שם המלכות בקטנותה,
הבונים הם הצדיקים המתקנים את המלכות, ובונים פרצופה שתהיה ראויה לזווג עם ז"א. ואומר הכתוב שמתחילה היתה מלכות דדוד נמאס אל הבונים, והוא מטעם
דהא נהורא דא אזעירת גרמה ונהירו דילה, וקליפין אתתקנו על דוכתייהו, שהרי מאור הזה, דהיינו המלכות, מיעטה את עצמה והאור שלה, והקליפות נתקנו במקומן. ומתוך זה שנתנה מקום ליציאת הקליפות ושליטתן, היתה נמאסת מתחילה בעיני הצדיקים הבונים אותה. אלא אח"כ אחר שנתקנה בבנין פב"פ עם הז"א, נאמר עליה,
היתה לראש פינה. כל אינון נהורין דנהרן, כלהו תליין בהאי רקיע השמים, לאתקנא בהו כורסייא דדוד, כל אלו המאורות המאירים, בשתא אלפי שני, כולם תלוים ברקיע השמים הזה, בכדי לתקן עמהם כסא דדוד, דהיינו מלכות דדוד. פירוש כי סוד רקיע השמים, ה"ס הסיום החדש מצמצים ב',
(כנ"ל דף ס"ח ד"ה חמש) שמכח זה נמשכים כל המוחין דגדלות שיצאו בשתא אלפי שני, כי מכח סיום הזה נפלו אתוון דאל"ה מישסו"ת לזו"ן, שלעת גדלות נמשכו עמהן הזו"ן למקום בינה, וקבלו המוחין שלהם ממקום בינה. ולולא זה לא היה שום מציאות שיהיו מוחין דגדלות אל הזו"ן
(כנ"ל דף ז' ד"ה וכבר) הרי שכל המוחין שיצאו על המסך דצמצום ב', הנקרא רקיע השמים, לא היו אלא בכדי לתקן המלכות בלבדה, כי הספירות שלמעלה מהמלכות יכלו לקבל כל האורות גם מצמצום א', ואינם צריכים לרקיע השמים. עש"ה. וז"ש
כל אינון נהורין וכו' לאתקנא בהו כורסייא דדוד. כי הספירות שלמעלה ממנה אינם צריכין לרקיע השמים כלל.
