זהר

קיח) ות"ח את דא ם', לאו איהו אלא בעיגולא. כיון דקיימא סיהרא באשלמותא וכלא מרזא דאת ה' כמא דאתמר, איהי בקדמיתא פתיחא ברזא דה"א, לקבלא לבעלה. ולבתר דאשתלים מניה, איתמליא באשלמותא, אתעביד ם', כגוונא עילאה דעלמא דאתי כדקאמרן. ובג"כ ה"א עילאה, ה"א תתאה. ם' עילאה, ם' תתאה. כלא דא כגוונא דא, ודא איהו רזא חדא, עילאה ותתאה כחדא.

פירוש הסולם

קיח) ות"ח את דא וכו': ובוא וראה, אות זו ם', אינה אלא בעגול. כי מאחר שהלבנה עומדת במילואה, והכל ממה שהיתה מקודם בסוד אות ה', כמו שאמרנו, שמתחילה היתה פתוחה בסוד הה' לקבל מבעלה שפע החסדים בשלמות, ולאחר שנשתלמה מבעלה, בחסדים, נתמלאה במילואה, דהיינו שגם החכמה שבה האירה בה, כנ"ל בדבור הסמוך, ואז נעשית אות ם', כעין העליונה, שהוא עולם הבא, דהיינו בינה, כמו שאמרנו. ומשום זה יש ה' עליונה, בינה. ה' תחתונה, מלכות. וכן ם' עליונה, בינה. ום' תחתונה, מלכות. הכל, זו כעין זו, שהמלכות דומה לבינה. וזה הוא סוד אחד, שהעליונה והתחתונה, דהיינו בינה ומלכות, הן כאחת.