זהר

קיח) ת"ח, והיה שמא קדישא, מתתא לעילא. ועל דא, שדי אתרשים מלבר, לקבלי שמא דא. והי"ה מלגו, שד"י מלבר. למהוי נטיר ב"נ מכל סטרין מלגאו ומלבר. א"ר אבא, כמה חיילין קדישין זמינין בההיא שעתא דאנח ב"נ מזוזה לתרעיה, כלהו מכרזי ואמרי זה השער ליי' וגו'.

פירוש הסולם

קיח) ת"ח והיה שמא וכו': בוא וראה והיה, של והיה אם שמוע, הוא שם קדוש, הויה, ממטה למעלה. כי כתוב תחילה ו"ה ואח"כ י"ה. שזה מורה על החכמה שבקו שמאל שאינה מאירה אלא ממטה למעלה. ועל כן, נרשם השם שדי מבחוץ כנגד השם הזה. השם והי"ה מבפנים, ושדי מבחוץ. כי השם שדי הוא המגביל את החכמה שבהשם והי"ה, שלא תאיר אלא ממטה למעלה (כנ"ל אות ע"ז בהסולם ד"ה ונתבאר) כדי שיהיה האדם נשמר מכל הצדדים מבפנים ומבחוץ. א"ר אבא, כמה צבאות קדושים מוכנים בשעה ההיא שאדם מניח מזוזה לפתחו. כולם מכריזים ואומרים זה השער לה' וגו'. (כמ"ש שם).