זהר

קיח) כגוונא דא לתתא, בזמנא דחייבין בדרא, איהי אתכסיא ואזעירת גרמה, עד דלא אתחזיאת מכל דיוקנהא, בר נקודה חדא. וכד אתאן גבורי כח, וזכאי קשוט, כביכול, עושים להאי דבר. ואנהירת זעיר זעיר, ואתעבידת בדיוקנהא בשפירו דילה ה' כמלקדמין.

פירוש הסולם

קיח) כגוונא דא לתתא וכו': כעין זה למטה. בזמן שיש רשעים בדור, היא המלכות, מתכסית וממעטת את עצמה, עד שלא נראית מכל צורתה רק נקודה אחת. וכשבאים גבורי כח, וצדיקי אמת, כביכול, הם עושים את דבר הזה, שהוא המלכות הנקראת דבר, ומאירה מעט מעט. וחוזרת לצורתה ויפיה ונעשית ה' דהויה כבתחילה.
ביאור המאמר. יש ב' אפנים שהמלכות חוזרת ומתמעטת עד לנקודה תחת החזה, שה"ס נקודת הכתר שלה, וט"ס תחתוניות שלה נעלמות. אפן א) הוא בסדר אצילותה ובנינה, כי יש ב' מצבים במלכות בבנינה. מצב א' הוא בסוד ב' מאורות הגדולים, שאז נמצאת המלכות בחכמה בלי חסדים, והיא משתוקקת מאוד לזווג פב"פ עם ז"א שישפיע לה חסדים, ומחמת זה אינה יכולה לסבול מצב הזה, והיא ממעטת עצמה עד לנקודה תחת החזה, מבחינת הכלים דז"א, ועד לנקודה תחת היסוד מבחיגת האורות דז"א. כי יש ערך הפכי בין כלים לאורות כנודע. ואחר שחוזרת למיעוט הזה אז התחתונים מעלים מ"ן והיא עולית לאו"א ונבנית מחדש. כמ"ש כל זה לעיל (ב"א מאות ק"י עד אות קט"ו ע"ש).
וז"ש (באות קי"ד) בשעתא דאיהו וכו' מגו דחיקו רחימו דלא יכלה למסבל, דהיינו מתוך גודל אהבתה אל ז"א, לקבל חסדים ממנו, עד שאינה יכולה לסבול את המצב, להיות בחכמה בלי חסדים, אזעירת גרמה וכו' עד דלא אתחזיאת מינה אלא זעירו דנקודה חדא וכו' דהיינו לנקודה תחת היסוד, שהוא הכתר שלה וכל ט"ס תחתונות שלה נעלמות. וז"ש (באות קט"ז) וכדין מתוך קלין ושאגין וכו' שע"י העלאת מ"ן של הצדיקים היא חוזרת ונבנית, ובאה למצב הב', שהוא זווג פב"פ עם ז"א.
אפן ב) הוא, שהיא מתמעטת עד לנקודה, מחמת החטאים של התחתונים, וז"ש (באות קי"ח) בזמנין דחייבין בדרא איהי אתכסיא וכו'. וגם כאן חוזרת ונבנית ע"י צדיקי אמת היכולים להגן על דורם, וז"ש וכד אתאן גבורי כח וכו'. ויש הפרש גדול בין ב' אפנים האלו, כי באפן א) שנתמעטה לנקודה מרצונה עצמה לזווג פב"פ דז"א, הנה אז ט"ס תחתונות שנעלמו ממנה אינן נופלות ח"ו לקליפות אלא חוזרין לשרשן לז"א. משא"כ באופן ב) שנתמעטה מחמת חטאי תחתונים, נמצאים ט"ס תחתונות שלה נופלות לקליפות. ואי אפשר לחזור ולבנותה עד שמוציאים הט"ס שלה מן הקליפות.