זהר

קיח) מסתכל הוינא, וארו חמית, נהורא יקירא דבוצינא עלאה, נהיר וסליק לתלת מאה וחמשה ועשרין עיבר. וחד חשוך הוה אתסחי בההוא נהורא, כמאן דאתסחי בההוא נהרא עמיקא, דמימוי מתפלגין, ונהרין, ונגדין לכל עיבר, ממה דעלוי. וסליק ההוא נהורא, בשפתא דימא עלאה עמיקא, דכל פתחין טבין ויקירין, בההוא פתחא אתפתחן.

פירוש הסולם

קיח) מסתכל הוינא וארו וכו׳: מסתכל הייתי, והנה ראיתי אור יקר של נר העליון, בינה, מאיר ועולה לשכ״ה צדדים, וחשוך אחד היה מתרחץ באור ההוא כמי שמתרחץ באותו נהר העמוק, שהוא בינה, שמימיו מתחלקים, ומאירים ונמשכים לכל צד ממה שעבר עליו. כלומר, שמאירים על אותו חשוך להמתיקו על כל הדינים שעברו עליו עד הנה. ועלה אור ההוא בשפת ים העליון העמוק, שכל פתחים טובים ויקרים נפתחים בפתח ההוא.
פירוש. שהיה רואה, איך חשוך אחד, שהוא מדת הדין שבמלכות דצמצום א׳, היה מתרחץ ממדת הדין שבו, בתוך אור היקר של הבינה. שאור זה הסיר מעליו העוביות דצמצום א׳ הנבחן כמו רחיצה. ונתדמה בזה לשורשו שבראש, שהוא קרומא דאוירא, שהמלכות דצמצום א׳ עלתה שמה לבינה דגלגלתא, וחצתה הבינה לב׳ מדרגות לג״ר דבינה, שנקראת גלגלתא, ולז״ת דבינה שנקראות מוחא דאוירא, (כנ״ל אות כ״ג ע״ש). וז״ש, וארו חמית נהורא יקירא דבוצינא עלאה, שהוא אור הבינה, נהיר וסליק לשכ״ה עיבר, שמאיר ועולה, לתקן הדינים שבשביה״כ שנתפזרו לשכ״ה ניצוצין, וחד חשוך, שהוא המלכות דצמצום א׳, שהיא חושך מכח הצמצום הרוכב עליה שלא לקבל אור, הוה אתסחי בההוא נהורא, שרחץ והסיר הדינים והעוביות שבו דצמצום א׳ ע״י אור הרחמים הזה של הבינה, והוא מתדמה במעשה זו, כמאן דאתסחי בההוא נהרא עמיקא דמימוי מתפלגין, דהיינו כמו המלכות שעלתה לבינה דגלגלתא להתמתק, שע״י כך נתחלקה הבינה לב׳ מדרגות כנ״ל, כן המלכות שנכללה בשערות דיקנא עלתה לאור הבינה להתמתק שמה. ומימי הבינה, נהרין ונגדין לכל עיבר, שמאירים על המלכות מכל עבריהם ממה דעלוי, להסיר כל העוביות שעליה. וזהו שמסיים וסליק ההוא נהורא בשפתא דימא עלאה עמיקא, שאור ההוא עם אותו חשוך שבתוכו עלה בשפת ים העליון העמוק שהוא בינה. דהיינו בשפה עלאה דדיקנא, ששם הוא סיום הלחי העליונה והגלגלתא שהוא בינה. ונודע שהבינה מתמעטת מג״ר על ידי ההתכללות הזו של המלכות, וע״כ ממיעוט הזה דבינה, יצאו שערות בשפה עלאה, מראש הפה עד ראש האחר של הפה. כי שערות מורות על מיעוטים ודינים. והנה תקון זה של עלית המלכות להכלל במקום בינה. הוא פתח לכל האורות והמוחין של פרצופי האצילות (כנ״ל ב״א דף ז׳ ד״ה וכבר ע״ש) וז״ש, דכל פתחין טבין ויקירין בההוא פתחא אתפתחן, כי ע״י הפתח שנעשה בעלית המלכות דשערות לבינה, ראוים תקוני השערות לקבל כל המוחין הגדולים דבינה (כמ״ש שם).