זהר

קיח) דגים וחגבים, אינן טעונין שחיטה, אלא אסיפתם היא המתרת אותם. הכי מארי מתיבתא, אין צריכין שחיטה, אלא דאתמר בהון, ויגוע ויאסף אל עמיו. מה נוני ימא, חיותן בימא. אף תלמידי חכמים, מארי מתניתין, חיותייהו באורייתא, ואי אתפרשן מנה, מיד מתים. תנאין דמתניתין, דבה אתרבו כנוני ימא, ואי אינון דביבשתא יעלון למיא, ולא ידעין לשטטא, אינון מייתין. אבל אדם דאינון מארי קבלה, דאיהו לעילא מכלהו, אתמר ביה וירדו בדגת הים ובעוף השמים.

פירוש הסולם

קיח) דגים וחגבים אמן וכו׳: ​דגים וחגבים אינם צריכים שחיטה, אלא אסיפתם היא המתרה אותם. כך הם ראשי הישיבה אינם צריכים שחיטה, בשעת מיתתם, כשאר בני אדם שנשחטים בחרבו של מלאך המות, אלא שנאמר בהם, ויגוע ויאסף אל עמיו. שנאספים בלי שחיטה, המנוולת את המת. מה דגת הים חיותם בים, אף תלמידי חכמים בעלי המשנה, חיותם בתורה, ואם נפרדים מן התורה מיד מתים. תנאי המשנה מגודלים בהתורה, כדגת הים בים, ואם אלו שביבשה עולים למים, ואינם יודעים לשוט, הם מתים. אבל אדם, שהם בעלי קבלה, הוא למעלה מכולם, ונאמר בו, וירדו בדגת הים ובעוף השמים, שהם בעלי המשנה.