זהר

קיח) א"ר יוסי הא תנינן, הערבה דדמיא לשפוון בהאי יומא, ומאי היא. אמר ר' חייא, אע"ג דלדרשא הוא דאתי, הכי הוא ודאי. דהא בהאי יומא בשפוון תליא, בהאי יומא פקיד מלכא למיהב פתקין לסנטירא, ומסתיימי דינין, ואסתים לישנא בישא מעלמא. ביומא קדמאה דירחא שירותא דדינא הוא, וסיומא הוא בהאי יומא. והא אתמר. [1]

פירוש הסולם

קיח) א"ר יוסי הא וכו': אר"י, הנה למדנו, ​שהערבה דומה לשפתים, ​ביום הזה, ומה זה. א"ר חייא, אע"פ שזה רק דרש, כך הוא ודאי. שביום הזה הדבר תלוי בשפתים. כי ביום הזה מצוה המלך לתת פסקי הדינים אל הממונה, והדינים מסתיימים ונסתם לשון הרע מן העולם. ביום הראשון של החודש, התחלת הדין הוא, והסיום הוא ביום הזה. וכבר נתבאר. סנטירא, פירושו ממונה ומשגיח. כמו, המוכר את העיר מכר את הסנטר, שפירושו ממונה ומשגיח (ב"ב ס"ח).
פירוש. ​ביום א' של החדש נאחזה המלכות בקו שמאל דבינה, שה"ס יצחק, ויצחק קיימא לכרסייא למידן עלמא (כנ"ל אות קט"ז). וע"י ​תקיעת שופר התעורר קו האמצעי להזדווג על מסך דחירק, למעט הקו שמאל, תחילה במנעולא, ואח"כ במפתחא, (כנ"ל לך י"ג ד"ה ונתבאר) שפירושו שהמלכות עלתה לבינה והבינה חזרה לבחינת ו"ק בלא ראש (כמ"ש שם). והנה מצד אחד נעשה תקון בזה להכניע הדינין דקו שמאל ולהכינו שיתיחד בימין. אבל מצד הב' נאחזו הדינים דקטנות בבינה, מחמת עלית המלכות בתוכה, שמחמת זה יצאו החיצונים בלשון הרע על הבינה, לומר שיש בה חסרון, כדי שיתאחזו בה במקום החסרון כדרכם. ע"כ היה צורך לסתום פי החיצונים שלא ידברו לשון הרע על הבינה, שזה נעשה ​ביום הכפורים ​ובז' ימי סוכות, שהמלכות חזרה וירדה מן הבינה, והבינה קבלה בחזרה את הג"ר שלה מבחינת ו"ק דחכמה. וז"ש ואסתים לישנא בישא מעלמא. שביום הושענא רבה נגמרה חזרת ו"ק דחכמה אל הבינה כמקודם לכן, ונסתמו פיות החיצונים מלדבר לשון הרע על הבינה. ואחר שפסק הלשון הרע, אין צורך עוד להמשיך חכמה, המביאה עמה דינים. וז"ש, בהאי יומא פקיד מלכא למיהב פתקין לסנטירא (כמ"ש לעיל באות קי"ד) ומסתיימי דינין, כי אחר שנסתמה הלשון הרע, אין צורך עוד לגילוי החכמה. ונתבאר לעיל שע"י המצוות התלויות במעשה, שהם נטילת לולב וערבות. נמשכה החכמה וע"י מצוות התלויות בדבור דהיינו בשפתיים, ממשיכים החסדים (כנ"ל אות קי"א ע"ש) וז"ש, ערבה דדמיא לשפוון וכו' דהא בהאי יומא בשפוון תליא. כי בערבה אנחנו מעוררים החכמה עם הגבורות ומסיימים אותה, שמכאן והלאה לא נמשיך עוד אלא חסדים ממצוות התלויות בשפתיים, כנ"ל וע"כ יש רמז על זה שהעלים של הערבה דומים לשפתיים.