זהר

קיח) אמר ר׳ אלעזר לההוא יודאי, טול עדאה דשנאך, דהא כיסא דדהבא אית ליה לגביה, דשבק ליה בריה דההוא עכו״ם לאבוי, ולא תיטול מדיליה כלום, וזיל לגבי גברא דדוך פלן, ותשכח דמיתא אתתיה, זיל לגביה, והב ליה כיסא דדינרין דא, בגין דההוא גברא אית ליה ברא חד, ושמעון שמיה, והוא אזיל בסחורתא על ימא, ואינון בארבא. בריה דהאי עכו״ם גנב ליה האי כיסא, ויהב ליה לההוא רשע, ואימא לההוא יודאי דיסלק כיסא דא לבריה, דלעגל ייתי לגביה, ויודי לקב״ה, דאחזר אבידתא למארה, וכך עביד, נטל כיסא, וסגיד קמיה דר״א ונשיק ידוי, תווהו חברייא.

פירוש מעלות הסולם

קיח) אמר ר׳ אלעזר וכו׳: אמר ר״א לאותו יהודי קח שלל שונאיך, כי כיס עם דינרי זהב יש לו אצלו, שעזב לו הבן של הגוי ההוא לאביו, ואל תקח ממנו כלום, ולך אל אדם שבמקום פלוני, ותמצא שאשתו מתה, לך אליו, ותן לו את הכיס עם הדינרים הזה. כי אותו אדם יש לו בן אחד, ושמו שמעון, והיה הולך בסחורה על הים, והם באניה, הבן של אותו הגוי גנב את הכיס, ונתן לו לאותו הרשע אביו. ואמור ליהודי ההוא, שיתן הכיס ההוא לבנו, שבקרוב יבוא אליו. ויודה להקב״ה שהחזיר האבדה לבעליה. וכך עשה, לקח הכיס, והשתחוה לפני ר״א, ונשק ידיו. תמהו החברים.