זהר

קיז) תנא אמר רבי אלעזר, אמר רבי אבא, כתיב עבדו את ה' בשמחה באו לפניו ברננה, לאפקא, דלית פולחנא דקב"ה, אלא מגו חדוה. דאמר רבי אלעזר לית שכינתא שריא, מגו עצבות, דכתיב ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן, מנגן מנגן תלת זימני אמאי. בגין לאתערא רוחא משלימותא דכלא, דהוא רוח שלימא.

פירוש הסולם

קיז) תנא אמר ר' אלעזר וכו': למדנו אר"א אמר ר' אבא, כתוב ​עבדו את ה' בשמחה, באו לפניו ברננה, הכתוב בא להוציא, שאין עבודת הקב"ה אלא מתוך שמחה. שאמר ר' אלעזר אין השכינה שורה מתוך עצבות, שכתוב,​ ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן וגו': ושואל, מנגן מנגן שלש פעמים כתוב במקרא הזה, למה. ומשיב, הוא כדי לעורר הרוח ממקור השלמות, שהוא ז"א הכולל ג' קוין, שהוא רוח השלם. וג"פ מנגן, היא כנגד ו' קוין שלו.