תוכן

קיז) עאלת את נ', אמרה קמיה, רבון עלמא, ניחא קמך למברא בי עלמא, דבי כתיב נורא תהלות, ותהלה דצדיקים, נאוה תהלה כו'. הכונה היא, כי נון כפופה, היא נוקבא. והיא סוכת דוד הנופלת. ונורא, הוא ת"ת, המחבר שתי תהלות יחד, תהלה עליונה, בינה. ותהלה תתאה, מלכות. ולפיכך נקרא נורא תהלות. כי כאשר יעלה למעלה בסו' הדע' בתהלה עליונה, יקרא נורא, ותהיה בינה ארון לו, לקבל ממנו, כי נורא בהפוך אתוון ארון. וכן למטה, בסוד ת"ת במלכות, יקרא נורא, ומלכות ארון לו, כנודע. ולא יקרא נורא, אלא בהיות אחת משתי תהלות אלו ארון לו, והוא בתוכם, אם בתהלה עליונה בסוד הדעת, ואם בתהלה תחתונה בסוד ת"ת, ושניהם נקראים נו"ן, והם סוד שני נוני"ם: בינה, ומלכות. ועוד יש בנון קשוטי הצדיקים, המקשטים ומיפים את הכלה התחתונה, במעשיהם הנאים. וזהו מ"ש, ותהלה דצדיקים, לישרים נאוה תהלה. וזהו סוד נו"ן, המחזרת פניה להביט בתחתונים, להתקשט על ידיהם. אמר לה, נון תוב לאתרך, דהא בגינך תבת סמך לאתרה, והוי סמיך עלה כו'. אין ספק, כי האותיות אורות מבהיקין מאירים ומזהירים, וכונת כל אחת באומרה שיברא בה העולם, הוא התפשטות אורה והתגלותה בתחתונים. ואלו היה אור נו"ן מתפשט ויורד למטה בתחתונים, היתה מתרחקת מאד מאור סמ"ך, ולהיות כי היא לית לה מגרמה כלום, אלא מאי דנקטא מלעילא, ברדתה למטה, לא תוכל לעמוד, מפני ריחוקה מאור סמך הסומכת אותה. ולכן אמר לה, שתשוב למקומה, ויהיה לה מאור סמך, סמך ועזר בימי נפלה בגלות. וזמ"ש, דהא בגינך תבת סמך לאתרה.