זהר

קיז) ועתדה בשדה לך, דא שדה אשר ברכו יי'. ובתר דינדע בר נש רזא דחכמתא, ויתקין גרמיה בה, מה כתיב אחר ובנית ביתך, דא נשמתא דבר נש בגופיה, דיתתקן ויתעביד גבר שלים, ועל דא, כד חפר יצחק ועבד בירא בשלם, לההוא שלם קרי ליה רחובות, וכלא כדקא יאות. זכאין אינון צדיקיא, דעובדיהון לגבי קב"ה לקיימא עלמא. דכתיב כי ישרים ישכנו ארץ, ישכינו ארץ. והא אוקמוה.

פירוש הסולם

קיז) ועתדה בשדה לך: היינו הנוקבא הנקראת ​שדה אשר ברכו ה'. כלומר, שימשיך הארת החכמה להנוקבא. ואחר שידע סוד החכמה, ויתקן את עצמו בה, מה כתוב, אחר ובנית ביתך בית, זהו הנשמה של האדם, שיתקנה אז בגופו, ויהיה נעשה אדם שלם.
ועל דא כד חפר וכו': ועל כן, כאשר חפר יצחק ועשה את הבאר בשלום, דהיינו שהמתיקה בבינה, שאין לקליפות אחיזה בה, ועל כן לא רבו עליה, כנ"ל, לשלום ההוא, שהוא מיתוק הבינה, קרא רחובות. והכל נתתקן כראוי. אשרי הם הצדיקים, שמעשיהם לפני הקב"ה, הוא לקיים העולם, דהיינו לבנות ולקיים הנוקבא הנקראת עולם. שכתוב, ​כי ישרים ישכנו ארץ, קרי, ישכינו ארץ, שפירושו, שימשיכו השכינה, הנקראת ארץ, לתחתונים. וכבר בארוהו.